זו הגומחה, זו התיבה, זו התבנית, זה הכוך שלכם, הוא לא מרווח במיוחד, די צפוף למען האמת וכולו מוקף באדמה. בין הבטונים, גם ורטיקלית, יש אדמה בין קירות הבטון, אתם מוקפים בבטון ואדמה, הדת דאגה לזה, גם אם לא תזכו להיות מוקפים ממש באדמה, בתוך האדמה, יצרו לכם קבר למעלה. תתרגלו, תכירו, לא תצטרכו ממש לחוות את זה, רק השרידים הפיזיים שלכם, שללא המוח הפועל והנשמה לא שווים כלום, כך שזה ממש לא משנה. אין מקום לכולנו להיקבר באדמה האמיתית, והרי כך כך זו אדמה שספוגה בדם, מה זה משנה. זה שכלול, זה תרגיל, זה טריק, אבל זה הכרחי. מבני הבטון החדשים הללו לא נועדו לכולם, יש כאלה שזוכים לחלקה רחבה, באדמה, יש כאלו שזוכים לחלקה צרה, באדמה, במקום יוקרתי יותר או פחות, ויש אותנו, את רובינו, שנתחיל להיקבר כאן, בגומחות מעל הקרקע. זה באמת לא משנה, מה שמשנה הוא הזיכרון שלהם, שלנו, מה שחי אצלנו בראש ובלב, ולא החלקים הפיזיים, השרידים, זה כלום, אין לזה משמעות. תתחילו להתרגל. ובינתיים, עד המוות, זיכרו את האחרים שכבר לא כאן ובעיקר- תנסו לתרום משהו חיובי לחברה כולה ולא רק לעצמכם.

* * * * *

כל הצילומים, הקונספט , החשיבה והביצוע – שרון רז

* * * * *

מודעות פרסומת