תערוכת "היכלות נטושים / שרון רז" שהציגה בחודשים מרץ ואפריל השנה, הביאה עימה גלים חדשים של מידע על מבנים ואתרים נטושים בארץ, גלים שזרמו אליי ללא הרף. המבקרים הרבים שוחחו איתי ונידבו מידע רב על מנת שאצא לצלם ולתעד מתחמים ומבנים לפני הריסתם. כך היה עם אבישי ליכטנשטיין, אדריכל, שסיפר לי על מתחם ענקי ונטוש בקרית טבעון. מתחם הקרוב לליבו, כמישהו שהוא יליד המקום. וכך, ביום העצמאות, במקום לנוח ולמנגל כמו כל עם ישראל, יצאתי לאיזור למסע צילום שעיקרו היה לתעד את המתחם, עם אבישי, שאיתו נפגשתי והוא היה המדריך שלי במתחם הרחב, ותודה רבה לו.
הנה לפניכם סיפור בתמונות, כרגיל, פוסט תיעוד צילומי, שמביא רק חלק מכל סשן הצילום האינטנסיבי. קצת היסטוריה ונתונים- ב-1958 התאחדו קרית עמל וטבעון לקרית טבעון. המתחם נמצא בקרית עמל ושימש לפונקציות שונות במהלך השנים שרובן קשורות בנופש ובעיקר בחינוך. גודלו הוא 46 דונם. תחילתו בשנות הארבעים וסופו כשנסגר וננטש בסוף שנות התשעים עקב קשיים כלכליים של פנימיית הנוער "אורים". הוא עומד להיהרס בעתיד הקרוב לטובת מתחם מגורים של 66 יחידות דיור של חברת רסקו.
הנה תקציר השתלשלות העניינים במתחם זה:
ינואר 1937- תכנית הקק"ל להתיישבות בחרתיה וקוסקוס טבעון.
ספטמבר 1937 נוסדה קרית עמל- 100 בתים ראשונים ברחובות קק"ל , אלכסנדר זייד וזבולון.
1944 מפעל השיכון הזול- רחובות הכרמל (40 בתים) והעמק (20 בתים), קצה רחוב הכרמל מחולק ל 5 חלקות פרטיות.
שנות החמישים- מגורים, חקלאות ואתר נופש פרטי.
שנות השישים- אתר נופש, פנימייה.
שנות השבעים- פנימייה, בי"ס.
בסוף שנות השבעים תכנן משרד א.פולצ'ק ושות' את ההסבה למרכז הכשרה מקצועית, בעלי הקרקע היו מנהל מקרקעי ישראל, היוזם והמבצע היה מרכז משען.
שנות השמונים- בי"ס, מכינה קדם צבאית, אולפן לקליטת יהודי אתיופיה (מבצע משה) 1986-1988.
שנות התשעים- פרויקט נעלה לקליטת נוער בגילאי 14-16 מברה"מ, בי"ס אנטרופוסופי שקד, מכללת הגליל.
נסגר ונמכר לחברת רסקו אשר מקדמת תכנית לבניית שכונה בת 66 יח"ד. יש שינוי ייעוד ממוסד חינוכי למגורים וכ"ו.
סוף.
* * * * *
בצילומים תראו מבנים נטושים וריקים שהיו מבני מגורים, נופש, וחינוך כמו מבנה כיתות לימוד, מבני סדנאות, מבנה הנהלה, מבנה מגורי עובדים, מבני מגורים, שריד מגרש ספורט, רחבת התכנסות ואמפי קטנטן, פרטים, חצרות אנגליות, גינות, סביבה ירוקה נטושה ועצים רבים שחלקם כבר נגדעו. המתחם שקט, ריק וגוסס.
* * * * *
כל הצילומים צולמו על ידי- שרון רז. כולם הוקטנו לצרכי הגלישה כאן בבלוג. אין לעשות בהם כל שימוש ללא אישור מפורש בכתב ממני. תודה.
* * * * *
* * * * *
* * * * *
מאי 24, 2013 at 8:19 am
יפה כרגיל.
לא מכיר את המקום וזו עוד פיסת הסטוריה שתעלם.
אהבתי במיוחד את השיר הנטוש של ערן צור
מאי 24, 2013 at 10:08 am
תודה רונן. המתחם ייעלם, כן. יפה השיר…
שרון
מאי 24, 2013 at 8:26 am
שרון, חזק ומהפנט, עם המוסיקה והגלגול למטה, כמו הנפילה של אליס.
יפה. ממש יפה
מאי 24, 2013 at 10:09 am
תודה איריסיה. יפה הדימוי של נפילת אליס…
מאי 24, 2013 at 8:27 am
וואו, נראה שאפשר לשוטט שם במשך שעות ועדיין לא להספיק לראות את הכל.
מאי 24, 2013 at 10:10 am
באמת זה לא יאומן כמה זה ענקי, המתחם הזה, אסף, יש הרבה מרחב והרבה ירוק וגם הרבה נוף בתוכו וכלפי חוץ
מאי 24, 2013 at 10:12 am
בחלק מהצילומים יש ראייה 'קופרמיניץית' של מציאות מתקלפת. אני חושבת על ההשפעה הפסיכולוגית שיש מן הסתם לשהייה ממושכת במתחמים נטושים, ועד כמה הפן הפסיכולוגי של הנטישה בא לידי ביטוי בצילומים. ברור לי שזה לא העניין, שיש כאן רצון לבסס גוף צילומים אובייקטיבי שישמש כתעודת זהות של אתר נטוש, ויד-זיכרון, אבל נדמה לי שבכל זאת זה מטפטף גם אל הלא-מודע של חלק מהצילומים. חלק מהעניין הוא הגודש של תיק הצילומים, שלכאורה מחפה באיזה אופן על הנטישה, גודש שמשמש כעין פיצוי מאוחר על היעלמות מהעין הציבורית, אבל גם מעלים את הטרגדיה של הצילום הבודד מהעין של הצופה. אני אוהבת את הבלוג הזה.
מאי 24, 2013 at 10:21 am
אוהב את תגובתך המעניינת, מירי, תודה. אני מניח שיש מכל מה שכתבת ושהאבחנות שלך נכונות. הגודש הוא חלק מהעניין כאן אצלי וגם אין ספק שלא יכולה ואולי לא צריכה להיות אובייקטיביות מוחלטת ותיעוד "קר". זה גם וגם. העניין הפסיכולוגי שלי עם נטושים הוא מורכב ועמוק, גם בהקשר כללי ונרחב מימים ימימה, גם התיעוד הזה במשך עשור שנים ויותר, עם בסיס לעוד עשור לפני כן, וגם כל מתחם בפני עצמו וזמן השיטוט בו. שוב תודה. שרון
מאי 25, 2013 at 11:45 am
בכל הצילומים שצילמת שרון, ניבט כאב. כאב העיזבון והנשכחות שלכאורה שייך לנוסטלגיה, הוא גם פועל יוצא של בזבוז נורא המתועד במצלמתך. בכל צילום וצילום נראים מבנים שהיו גם היום יכולים להיות מאוכלסים בבני אדם, אם היו דואגים לשמר אותם, לתקן אותם ולהאריך את חייהם. יש לא מעט מבנים בתל אביב למשל ששומרו נפלא למרות שהם אף ישנים יותר מאלה שנראים פה בצילומים. דרך צילומיך נראה כי המון עבודה יפה והשקעה אדירה הושלכו לפח, נזרקו, אפילו השילוט של מספרי המבנים יפה הוא, המרפסות, מקומות הישיבה, קיימת גם הרמוניה נפלאה של אור נהדר היוצא מתוך החלונות ונוף נפלא שנשקף מהם, תצורות ארכיטקטוניות שהתחברו אל הטבע שבחוץ ולא סוגרות כמו צורת החשיבה של חלונות ופתחים שהיום מבוצעים ארכיטקטונית. המון פינות חמד וצמחיה פרחונית עדיין מפכות על מרפסות פשוטות אך נכונות אנושית ומבנית, סוג של פשטות אנושית שגם היא מושלכת לפח. אם יש משהו שחייב לחזור ואת זה צריך לתרגם לתיאוריה ולמילים – זה בדיוק את אותו סוג של חשיבה אנושית שהיתה באדריכלים ובאנשים בכלל שהיו פה בעבר, שנעלמו. אולי זה גם קשור לאופן העשייה השונה, שכן פעם היו יוצרים באמצעות שרטוט ידני ועשייה ידנית והיום האדריכלים עובדים עם מחשב ותוכנות שרטוט והדמיה. כך שהמבנים החדשים שהורגלנו לראות, מבתים פרטיים בסגנון הייטק ועד למבני משרדים ושאר ירקות דומים באופן מדהים לאופן ההתבוננות של תוכנות ממוחשבות והם כנראה פועל יוצא שלהן.
מאי 24, 2013 at 11:54 am
הפוסטים הללו תמיד עושים לי חשק גם למצוא מקום שכזה וללכת לצלם.
מאי 24, 2013 at 2:11 pm
חלק מ"תופעות הלוואי" של לעקוב אחרי מה שאני עושה ואחרי הבלוג הזה, יעל, תודה, ותיהני…
מאי 24, 2013 at 2:43 pm
שרון, כרגיל מאד מעניין ויפה!
שנה באה כדאי שתציג תערוכת המשך. אולי על אתרי נופש נטושים, יש לך כבר הרבה. בהצלחה!
מיכאל
מאי 24, 2013 at 4:00 pm
תודה מיכאל, אשמח לעוד תערוכות, למרות שזה גוזל עוד זמן שאין לי, זה חשוב ומהנה
מאי 24, 2013 at 3:49 pm
עשרות פעמים הייתי בקרית טבעון, בכל מיני אזורים שלה, ומעולם לא חשבתי שיש בה אדריכלות נטושה. חידשת לי.
מאי 24, 2013 at 4:01 pm
לא ידעתי את זה עלייך, תמי… שאת בקיאה באיזור, יש אדריכלות שנעלמת ומבנים נטושים בכל מקום…
שרון
מאי 25, 2013 at 1:24 pm
michalma
בתאריך מאי 25, 2013 בשעה 11:45 am
בכל הצילומים שצילמת שרון, ניבט כאב. כאב העיזבון והנשכחות שלכאורה שייך לנוסטלגיה, הוא גם פועל יוצא של בזבוז נורא המתועד במצלמתך. בכל צילום וצילום נראים מבנים שהיו גם היום יכולים להיות מאוכלסים בבני אדם, אם היו דואגים לשמר אותם, לתקן אותם ולהאריך את חייהם. יש לא מעט מבנים בתל אביב למשל ששומרו נפלא למרות שהם אף ישנים יותר מאלה שנראים פה בצילומים. דרך צילומיך נראה כי המון עבודה יפה והשקעה אדירה הושלכו לפח, נזרקו, אפילו השילוט של מספרי המבנים יפה הוא, המרפסות, מקומות הישיבה, קיימת גם הרמוניה נפלאה של אור נהדר היוצא מתוך החלונות ונוף נפלא שנשקף מהם, תצורות ארכיטקטוניות שהתחברו אל הטבע שבחוץ ולא סוגרות כמו צורת החשיבה של חלונות ופתחים שהיום מבוצעים ארכיטקטונית. המון פינות חמד וצמחיה פרחונית עדיין מפכות על מרפסות פשוטות אך נכונות אנושית ומבנית, סוג של פשטות אנושית שגם היא מושלכת לפח. אם יש משהו שחייב לחזור ואת זה צריך לתרגם לתיאוריה ולמילים – זה בדיוק את אותו סוג של חשיבה אנושית שהיתה באדריכלים ובאנשים בכלל שהיו פה בעבר, שנעלמו. אולי זה גם קשור לאופן העשייה השונה, שכן פעם היו יוצרים באמצעות שרטוט ידני ועשייה ידנית והיום האדריכלים עובדים עם מחשב ותוכנות שרטוט והדמיה. כך שהמבנים החדשים שהורגלנו לראות, מבתים פרטיים בסגנון הייטק ועד למבני משרדים ושאר ירקות דומים באופן מדהים לאופן ההתבוננות של תוכנות ממוחשבות והם כנראה פועל יוצא שלהן.
* * * * *
העתקתי את תגובתך מיכל עלמה כדי לענות לה כאן מיד אחריה.
תודה רבה על המילים. מרתק לקרוא. לא מפליא אותי שזה ממך. חיכיתי שמישהו יכתוב את זה. שאפשר היה כמובן לעשות שימוש חוזר במבנים הללו שרובם הגדול במצב טוב עד מצויין. זה גם יכול להיות מתחם מעורב, רב שימושי, למעשה כל ההיסטוריה שלו מלמדת על סוג של רב שימושיות, בעיקר בנושא נופש וחינוך. יש כאן גם המון פינות חמד ירוקות באמת והרבה אנושיות וצניעות, פשוטת אנושית כמו שקראת לזה. בדיוק. אין לי אלא להסכים איתך גם בביקורת על עולם האדריכלות העכשווי. זה לא בהכרח קשור לתוכנות ולמחשבים, זה רק אמצעי, וגם יש מספיק אדריכלים טובים ומלאי כוונות טובות ואנושיות, ועדיין- כן, משהו מהפרופורציות הפשוטות והאנושיות והצנועות הללו נעלם, אין בכלל ספק. תודה. שרון
מאי 25, 2013 at 1:51 pm
תודה שרון. אוסיף ואומר לך שאפשר לחקור את הנושא לעומק של השימוש בתוכנות הדמייה ממוחשבות והשפעתן על האדריכל שאמור להיות יוצר מטבעו. בעל רוח אדם טבעית, ושאר רוח, כך שגם אם לאונרדו דה וינצי' הגאון היה חי בתקופתנו והיה נעזר בהדמיות מחשב בכדי לכונן מבני קתדרלות וציורי גוף אדם ואלוהים כמעט אין ספק שגם ציוריו הנפלאים ביותר היו הופכים ברבות הזמן לסוג של שבלונות ממוחזרות. מסתבר שהכוח היצירתי שנובע מפשטות הרוח, מהיד העמלנית, מהנגיעה הבלתי אמצעית הוא שהופך את הפרטים לייחודיים, וזה מה שהולך ונעלם, נעלמים אט אט כל מה ששייך למלאכת ידו של אדם, לרוחו, והכל הופך למכניזם. ההתקדמות הטכנולוגית מובילה למינימליזם רעיוני, לאחדות וירטואלית, לחוסר מקוריות, ובעיקר להתמעטות רוח באדם. ואף במידה מסויימת בהרגשה שככל שנמעיט במילים, בצורות, ונלך בתלם רעיוני המתאים לכולם כך המחיר שלנו יעלה… כמובן שאין זה אומר שהשימוש במחשב הוא דבר שפוגם בהתפתחותנו, אך אם השימוש שנעשה בו הופך למקובע וזורם עם צורת קיבוע מחשבתי, העניין הזה הוא בעוכרנו.
מאי 25, 2013 at 2:30 pm
מרגש
עצוב
מצמרר
כתמיד.
מאי 28, 2013 at 12:27 pm
תודה רבה דנה
שרון
מאי 28, 2013 at 1:24 am
חלק מהצילומים הם אמנות בפני עצמה
מאי 28, 2013 at 12:27 pm
תודה רבה קסניה
שרון
מאי 28, 2013 at 5:03 am
קשה לי במיוחד לראות מוסדות חינוך נטושים. תודה על הפוסט.
מאי 28, 2013 at 12:28 pm
צודקת. גם לי. תודה רבה תמי.
שרון
מאי 29, 2013 at 2:49 pm
מדהים, ההיקף, החלונות הקרועים, העזובה והעלווה, הסבך …בזכרון יעקב, מתחם בתי הגרמנים נקרא "בית עוניה" (בחולם), את זה הייתי מכנה "ארץ עוזבה"….
מאי 29, 2013 at 3:16 pm
תודה רבה על תגובתך דודו
שרון
יוני 24, 2013 at 11:55 pm
יפה ומעניין כתמיד, שרון, ומרגש במיוחד כי משפחתי גרה בסמוך, עברתי ליד המקום לא פעם ומן הסתם מעולם לא נכנסתי למתחם. יישר כוח!
יוני 25, 2013 at 7:57 am
תודה רבה דנה
יולי 3, 2013 at 9:42 pm
שלום שרון,
שמי איתי, אני עובד בשנה האחרונה על עבודה אקדמית על מוסד אורים והאדריכלות שבו, באוניברסיטת תל אביב.
דבר ראשון, אני שמח שהפוסט עלה לאוויר, בתור מישהו שכבר כמה שנים מסתובב בקביעות במקום, וכואב מאוד את הריסתו הקרובה והמיותרת. אני מציע לאנשים להגיע למקום בעצמם ולחזות בו לפני שייהרס.
אני אשמח ליצור איתך קשר, שכן אני מחפש כל הזמן פרטים היסטוריים על המקום, וחשבתי שאולי תוכל לעזור לי או לקשר אותי לאדריכל אבישי ליכטנשטיין.
תודה רבה
ספטמבר 12, 2013 at 7:25 am
תודה איתי, ובהצלחה, נדמה לי שכבר קישרתי אותך בפרטי, מידע נוסף אין לי, שנה טובה
דצמבר 2, 2013 at 7:41 pm
שרון, בלוג מרגש, תודה.
לאיתי, נסה אולי לפשפש בזכרונו של אדריכל גדי נירי, פולצ'ק-נירי אדריכלים.
אנחנו יושבים ביפו בלי הארכיון, אבל עם מעט זכרונות.
מרץ 31, 2014 at 7:25 pm
איתי, שלום.
שמי ורד, סטודנטית לשימור מבנים. אשמח מאד אם תוכל ליצור איתי קשר לגבי "אורים": 054-7774711. עדיף מוקדם מאשר מאוחר.
אוגוסט 12, 2013 at 4:36 pm
מבנה מיוחד, טובע בשטחים פתוחים מלאי צמחיה. הגיוני שיצרו להרוס אותו. זה נוגד את כל הריבועים שבונים היום, המשתלבים נפלא עם גישת ה"אחד בתחת של השני".
ממש מעצבן!
ספטמבר 12, 2013 at 7:26 am
אני נאלץ להסכים איתך גיא, תודה ושנה טובה
ספטמבר 12, 2013 at 1:36 am
שרון, תודה על התמונות ועל הפוסט.
חזק וכואב.
מצמרר.
אני (כמו רבים אחרים) קשור למקום הזה אישית. בשנת 93 עליתי ארצה עם קבוצת צעירים ופנימיית "אורים" הפכה לביתי הראשון במולדת החדשה. בתמונותייך אני ממש מזהה את החלון של חדרי. דרכו הסתכלתי אל ארץ החדשה ולא מובנת (הרי גם שפה לא ידעתי). ראיתי את הכרמל ואת ים התיכון. חלמתי, נזכרתי בחבריי ומשפחתי שהשארתי מאחור. ממש כמו בשיר של יעקוב גלעד ויהודה פוליקר "חלון לים התיכון".
קשה לראות את התמונות, קשה להבין שהמקום ייהרס עוד מעט.
שרון, תיקון קטן ולא משמעותי לגבי הסטוריה של המקום: בשנות שתשעים המקום היה שייך ל"עליית הנוער" (אותה עליית הנוער משנות ה30) במסגרתה הועלו ארצה צעירים בני 17-18. בפנימיה למדנו עברית (אני מזהה בתמונותיך את הכתה בה למדתי א'-ב' :)). חלקינו התגייסנו מיד לאחר מכן, חלקינו המשכנו ללימודים אקדמאיים והתגייסנו לאחר מכן.
ספטמבר 12, 2013 at 7:27 am
תגובתך מרתקת ויפה, אנטולי, תודה רבה, גם על התיקון, שנה טובה
שרון
דצמבר 3, 2013 at 8:59 pm
אני זןכר את המקום . מקום נפלא ומיחד במינו .
גם אני כמוך עליתי ארצה בשנה הזאת בגיל 17 .
חבל ומצמרר מאוד שהמקום הזה יהרס .
כאילו חלק חשוב מהחיים יעלם .
שרון , מודה לך מעומק ליבי על הבלוג .
אוקטובר 18, 2013 at 10:45 am
זו היתה פנימיה קדם צבאית מקצועית הגעתי אליה בגיל 16 למדתי בה שנה מכונאות רכב. המקום היה מדהים ביופיו ירוק שקט מטופח ומסודר ולמדו בו הכשרה מקצועית מעל 400 ילדים. התמונות והמראות האלו קשות עבורי מאוד השינוי לעומת מה שהיה וחוויות נעורים שעברתי במקום.
אוקטובר 18, 2013 at 11:00 am
תודה רבה על תגובתך, מיקי
שרון
אוקטובר 27, 2013 at 2:39 pm
דצמבר 3, 2013 at 9:14 pm
אילן , תודה רבה . חניך שלך לשעבר .
אוגוסט 21, 2014 at 12:56 pm
שלום לצלם יש לי שאלה אני מבין שלמדתה באורים גם אני הייתי באותה תקופה אפשר ליצור איתך קשר טלפוני יש לי מה לספר לך המיספר של 0506599842 חיים
אוגוסט 21, 2014 at 1:03 pm
שלום לצלם יש לי שאלה אני מבין שלמדתה באורים גם אני הייתי באותה תקופה אפשר ליצור איתך קשר טלפוני יש לי מה לספר לך המיספר של 0506599842 חיים אני מבקש אים תוכל ליצור איתי קשר תודה vaknin681@bezeqint.net
נובמבר 5, 2013 at 1:51 pm
היי שרון ,
קשה , קשה מאוד לראות את זה. אני אחת מאנשים שכן למדו והתחילו את דרכם במדינה זו במקום המדהים והיפה הזה . תמיד מתגעגעת לשם ולא רוצה לחשוב שזה המציאות . תמיד אזכור את המקום איך שהוא היה יפה ומלא חיים . חבל מאוד ….
דצמבר 3, 2013 at 9:57 am
מובן, ותודה אירנה
שרון
אוגוסט 19, 2014 at 6:07 pm
ממש נוסטלגיה אני היום כימעט בן שישים ואני זוכר את המקום הזה כי למדתי שם בקדם צבאי בשנות השיבעים
אוקטובר 11, 2014 at 9:02 am
סליחה שאני רושם תגובה קצת מאוחרת אבל אני וילדים אחרים שעלו ב1961 במבצע מוראל עלינו לארץ ללא הורים ושוכננו בתחילה ב רמת הדסה ולאחר מספר חודשים במוסד אורים שם הם שורשי שהובילו אותי וחבריי בהם רוני עטיה שהיה ניצב במשטרה למצוינות אליה הגענו אין ספק כי מנהל המוסד האיש המופלא יצחק שני היה לנו אב ומחנך אם הבית שהלכה לעולה מרים איבלר היתה לאם מופלאה
ביקרתי במקום לא פעם ביקרתי בבית ספר קרית עמל בו למדנו מורי שם ישארו חקוקים בליבי עד יומי האחרון
בכל פעילותי בארץ בחו"ל המוסד שורשי המקום הנופים הפרחים היו לנו התבנית למולדתנו
הצילומים מופלאים
תןדה
ימינ כנען ועקנין
אפריל 10, 2015 at 6:20 pm
מרץ 22, 2023 at 12:29 pm
זוכרת את המקום, היינו משחקים שם כילדים זוכרת בעיקר מדשאה אינסופית במדרון. באמת תהיתי מה עלה בגורלו.