*****
הנה עוד סיפור בלעדי בתמונות. צילומים מהשטח, מהעיניים שלי אל שלכם. הנה בניין נטוש טרי, טירון, ירוק, ללא עשבים, ללא ריקבון, ללא התפוררות פיזית, רק סמלית. הכל שם, הבניין והתפאורה, זה רק העובדים, האנשים, שכאילו נשאבו במשאבה ענקית והתאדו. חלק מהאורות דלוקים וחלק מהמזגנים עדיין עובדים. חוויה הזויה למדי גם לי, שכבר אכלתי אלפי בניינים נטושים לארוחות בוקר. בית מעריב דומם וריק. הבניין ננטש באבחה אחת חדה. הנה המראות. הנה הסיפור, כמו שראיתי אותו, איך שהתבוננתי בו בהשתאות. זה עצוב.
*****
כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, ואין לעשות בהם כל שימוש ללא אישור מפורש בכתב ממני. כל הצילומים הוקטנו.
מחר- שבת, ה-2 לנובמבר 2013- אהיה בן 45. ממחר אפשר לכתוב לי ברכות, לא היום… שבת שלום.
*****
*****
*****
*****
סוף
*****
נטוש - שרון רז 
נובמבר 1, 2013 at 8:28 pm
נפלא. כלומר נורא.
נובמבר 2, 2013 at 10:24 am
כן, תודה רבה דבורית
שרון
נובמבר 4, 2013 at 7:26 am
מטלטל…מכונת הדפוס…יעד המכירות לעומת יעד הגבייה…עיתון כגווייה…שרון, אתה משורר העזובה
נובמבר 1, 2013 at 8:36 pm
יש לי הרבה מאוד זכרונות מהבנין הזה. יש משהו מאוד מוזר בתמונות האלה. תחושה של פוסט אפוקליפסה.
והגליונות של "רייטינג", התבוננתי בתמונה הזו, דווקא, שלכדה את תשומת לבי. עשרה גליונות, עשרה שערים, אף אחד מהם לא אומר לי כלום, 10 צילומים שאין בהם כלום. שטיחות גמורה. רדידות מוחלטת. הסתם של הסתם. בחורות בחורות בחורות, סתם בחורות, וקובי פרץ אחד.
אולי זה סמלי. אולי לא. אבל זה בטוח עצוב מאוד.
נובמבר 2, 2013 at 10:26 am
תודה רבה בועז יקר, מסכים איתך לגבי תחושותיך, מזדהה, לגבי שערי רייטינג וכ"ו
שרון
נובמבר 1, 2013 at 9:12 pm
צילומים מקסימים, הם בהחלט מצליחים לשדר אווירה אפוקליפטית. נראה כאילו נלקחו מסרט עם סוף עצוב… רק הבהרה אחת קטנה: חלק מהאורות וגם כמה מזגנים עדיין פועלים פשוט כי… חלק מאיתנו עדיין עובדים בבניין המתפורר (תרתי משמע) הזה. (וגם לי יש מחר יום הולדת)
נובמבר 2, 2013 at 10:27 am
היי אורית אז מזל טוב לך! כל הזמן התהלכתי בפנים בתחושה שיהיה מישהו באיזה חדר באיזו קומה מתישהו, והמשכתי ושוטטתי ואין אדם, נפש חיה, רק אני…
שרון
נובמבר 1, 2013 at 9:17 pm
אני ראיתי את התמונות וקיבלתי צמרמורת. ממש כואב הלב איך באו חבורה של אנשים מאיזה התנחלות, דתיים שבטח שנאו את מעריב שנים. רכשו את העיתון בלי שהיה להם גרוש על הנשמה. באו, סגרו את העסק והשאירו את ערימות זבל כאלה, כאילו זה היה הדר שטירמר. לאף אחד מהם לא היה מושג מה מקפל הבניין הזה במשך שנים מאז קום המדינה. כמה היסטוריה חלפה בכתליו, כמה אנשים גדולים עבדו בו, כמה ישראל יש בין בתוך החדרים וביניהם. אני מצפה מעופר נמרודי שקנה את מעריב בזמנו לקחת את חלק מהחדרים האלה ולהנציח את מעריב. לפחות קומה אחת. לפחות תשאירו את חלק מההיסטוריה לדורות הבאים שיידעו שהיה פעם עיתון כזה שפעם קראו לו "העיתון של המדינה". ביום בו הבניין-עיתון נסגר, וסרגיי השומר התאבד, נסגרה פינה אחת של היסטוריה במדינה הזו שבחיים לא ידעה לשמור על העבר שלה וכנראה לא תדע לעולם.
נובמבר 2, 2013 at 10:31 am
תודה יעקב, הפניית העורף כאן להיסטוריה היא נפוצה ומצערת
שרון
נובמבר 4, 2013 at 10:19 pm
באו אנשים מאיזה התנחלות, שילמו כסף והצילו חלק.
אם הם לא היו באים אז העיתון היה נסגר לגמרי. אף אחד לא מוכן לקנות היום עיתון דפוס כי רווח אין שם.
מקווה שאנשים מהתנחלות יקנו גם את הארץ.
נובמבר 8, 2013 at 6:18 pm
מה השטות הזו . שאל חד אריה זיבץ מה פתאום "באו אנשים מהתנחלויות".
הרס מעריב החל בימי נמרודי וגם לפניו זה לא התחיל מאז בא הרוכש האחרון שלו. זה לא קרה לפתע מעריב היה בדאך לסופו כבר משנות הב-90 למאה הקודמת.
ואתה שרון הבאת יצירת מופת אמנם נוראה אבל מופת .כמי שדהיה מותיקי מעריב הסתכלתי נזכרתי והזלתי דמעות
זו אגדה מפחידה על מכשפות מסוג בלי הון שלקחו כלי יקר ועשו ממנו פסולת. ואיך העזו לשבור את שלא מעריב שהתנוסס משחר הימים על גגו
נובמבר 8, 2013 at 6:20 pm
סליחה בגלל נרעשותי נפלו שגיאות הקלדה במקום "אריה זיבץ" צ"ל אריה זיו. במקום "בלי הון" צ"ל ב
עלי הון"
נובמבר 9, 2013 at 7:23 am
תודה יענקלה
שרון
נובמבר 1, 2013 at 10:29 pm
נראה כמו נטישה של כפר, שעד לפני רגע עוד היו בו חיים.
נובמבר 2, 2013 at 10:31 am
דומה, אכן, תודה איילת
שרון
נובמבר 1, 2013 at 10:45 pm
קודם זה לא נתפס. שנית לראות את מעריב כדבר שנעלם ועבר לירושלים גם לא נתפס. זאת הפעם הראשונה שאני רואה תמונות שלך וזה לא נתפס לי עדיין. התמונות בהחלט מראות את הקריסה של מעריב העתון שהיה של המדינה ועכשיו כבר לא. עצוב מאוד
נובמבר 2, 2013 at 10:32 am
עצוב מאוד, תודה יעל
שרון
נובמבר 1, 2013 at 10:46 pm
יכול להיות שראיתי נכון? כל התיקים במחלקת משאבי אנוש נמצאים בחוץ, פתוחים, פרוצים, חשופים? האם כל הנתונים האישיים של העובדים גלויים לעיני כל?
נראה לי שיש כאן הפקרות, חוסר איכפתיות, העדר מוחלט של דיסקרטיות ושל אחריות כלשהי!
נובמבר 2, 2013 at 10:33 am
ערימות של תיקים, עיתונים, מגזינים, קלסרים, בכל מקום בבניין, תודה
שרון
נובמבר 1, 2013 at 10:46 pm
כמה זכרונות
כמה אני מתגעגע
חבל שכל מה שנבנה,נהרס בידי עוולות רודפי בצע…
ואולי כל זה מטפאורה לגבי החיים?! …לא להתרפק על העבר…אלא להמשיך הלאה…כמו שנאמר…אל תסתכלו אחורה,פן תהיו נציבי מלח…
בהצלחה לכולם בדרכם החדשה…גם לסרגיי בהצלחה שבת שלום
נובמבר 2, 2013 at 10:34 am
תודה
שרון
נובמבר 1, 2013 at 11:40 pm
"זה לא נעים לראות עתון סגור". ממש מעלה עצבות לראות את הנטישה הזאת.
בכל מקרה הרבה מזל טוב והמשך עבודה פוריה.
נובמבר 2, 2013 at 10:34 am
תודה רבה!
שרון
נובמבר 1, 2013 at 11:59 pm
עכשיו כבר אחרי חצות, אז אפשר לברך….
יום הולדת שמח , שרון! הרבה הרבה צילומים ומקומות חדשים/ישנים.
נובמבר 2, 2013 at 10:35 am
תודה רבה!
שרון
נובמבר 2, 2013 at 12:45 am
כמה שזה עצוב. עבדתי תקופה קצרה ב"זמן תל אביב". הייתה שם התלהבות אין קץ ואמונה בתוצאה. עיתונאי היה מקצוע מכובד. היום העולם מתחלק בין הפרינט שהיה ומת והפרינט המתחזה לחי. התמונות שלך נפלאות, כמו שהן תמיד.
נובמבר 2, 2013 at 10:35 am
תודה רבה לירון המצוין
שרון
נובמבר 2, 2013 at 2:21 am
עצוב. עולם הולך ונעלם, ואיתו גם הפרנסה של רבים כל כך.
זה נחשב כבר מחר? יום הולדת שמח ושנים רבות ומאושרות של צילום וארכיטקטורה.
נובמבר 2, 2013 at 6:59 am
מרתק. מעורר מחשבות.
ומזל טוב. המשך במפעלך, נמשיך לצפות בסקרנות.
נובמבר 2, 2013 at 10:36 am
תודה רבה יגאל
שרון
נובמבר 2, 2013 at 10:36 am
תודה רבה יעל…
שרון
נובמבר 2, 2013 at 3:03 am
שלום שרון, התרגשתי לראות את תמונותיך על מעריב. ברצוני לפרסם , בהסכמתך, כתבה זו בעמוד הפייסבוק 'הון שלטון עיתון'. אשמח אם תאשר פרסום זה. תודה, זיו
נובמבר 2, 2013 at 10:39 am
היי זיו, תודה, אתה בהחלט מוזמן לשים אצלך בדף לינק לכאן לבלוג נטוש, לפוסט הזה, כמו שדבורית שרגל עשתה אצלה בבלוג
שרון
נובמבר 2, 2013 at 10:27 am
עצוב ביותר! עיתון מעריב לעולם יהיה חלק מזיכרונות הילדות שלי כי זה מה שאבא שלי היה קורא. היה לו לוק ומעמד של עיתון רציני יותר מידיעות אחרונות וגם הבניין שלו היה מזוהה יותר מהבית של ידיעות אחרונות. צילומים שהלב נחמץ עוד יותר מכיוון שאתה לא רק קורא את הידיעה העצובה על סגירתו אלא גם רואה איך זה ניראה מבפנים.
הסמל הכי כואב בסיפור הזה פשוט נגמרו לו החיים במלוא מובן המילה, סרגיי חליופין שם קץ לחייו…..:-(
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000886921
נובמבר 3, 2013 at 5:28 pm
תודה רבה אורית.
זה באמת עצוב. וגם הסיפור של סרגיי עצוב, עוד הרבה יותר.
שרון
נובמבר 2, 2013 at 10:56 am
עכשיו גם מבפנים הוא נראה כמו שכבר שנים הוא נראה מבחוץ: הזנחה פושעת של מקום חשבו, מוסד שהפך לעוד גרוטאה סתמית, מבנה איקוני ושוקק משמעות חיים וכבוד שעבר התעללות מצד בעלי הון-שלטון. הכתבה הזאת היא מראה חדה לזלזול התהומי באנשים ובציבור כולו, ובכל מה שיש לו ערך ממשי בעצם שבתנו כאן. מה יהיה עם הארכיון המפואר? לא נתפס כמה התמונות של שרון משקפות את מועקת המצב בארץ.
נובמבר 3, 2013 at 5:32 pm
תודה רבה שולי. כן, זלזול כואב. מועקת המצב הכללי כאן. שרון
נובמבר 2, 2013 at 1:39 pm
שרון, עינייך החדות לעולם לא מאכזבות. כך גם היכולת הנדירה שלך ללכוד היסטוריה שנייה לפני התהוותה – ואת העכשיו, הרבה אחרי שעבר. תמשיך ככה, בהצלחה.
נובמבר 3, 2013 at 5:34 pm
תודה רבה חן, איזה כייף לקרוא, שרון
נובמבר 2, 2013 at 3:18 pm
התמונה של רבין,קלינטון וחוסיין והאופן שבו כל אחד מהם אוחז בזר הפרחים ומעיד בכך כנראה על אישיותו
ימים רחוקים ואחרים
נובמבר 3, 2013 at 5:35 pm
אוקיי… תודה הדס, שרון
נובמבר 2, 2013 at 6:17 pm
מעציב ביותר. צביטה בלב. כמי שגדל כ"ילד מעריב" – מתלווה אל אבא שלי לעבודה. ועוד בתקופה שמעריב היה מעריב. עם דיסנצ'יק האבא ועוד…ביליתי שם כ"כ הרבה שעות. בין החדרים השונים. מלא סקרנות.
וכמובן, עיתון, שלאבא שלי היתה זכות גדולה, לספק לו סקופים רבים וכותרות ראשיות רבות.
כואב לראות את התמונות
נובמבר 3, 2013 at 5:41 pm
בטוח שלאדם כמוך, ששהה כאן כילד בעבר, התמונות קשות במיוחד. תודה לך, שרון
נובמבר 2, 2013 at 7:11 pm
כמו הסרטים על וירוס קטלני שמכה בעירה שכוחת אל במרכז ארצות הברית
נובמבר 3, 2013 at 5:41 pm
בדיוק שי, תודה, שרון
נובמבר 2, 2013 at 7:57 pm
תודה על התמונות שרון ומזל טוב!
נובמבר 3, 2013 at 5:42 pm
תודה ליאור
שרון
נובמבר 2, 2013 at 8:15 pm
אחד מהבניינים שהפכו עם השנים לחלק מהנוף העירוני-האורבני, כמו גם זה התרבותי. ללא ספק בניין שהפך אפילו מבלי שהתכוון לשם דבר. לנקודת ציון. אוי, ומה יהיה עכשיו עם כל אלה שמגיעים לתל אביב וצריכים להגיע ל"גשר מעריב"… לאן יפנו?!
שרון, מזל טוב גדול גם ממני. המשך לספק לנו פוסטים מרגשים ותמונות יוצאות דופן שנוגעות בכל אחד ואחת מאיתנו והופכות את תיעוד גושי הבטון והמתכת האפרוריים והקשים לחלק חשוב מההיסטוריה והתרבות של כולנו. יש לזה ערך אומנותי שלא יסולא בפז. יישר כח, יוסי.
נובמבר 3, 2013 at 5:43 pm
נכון יוסי. לגמרי בניין אורבני מיתולוגי מבחוץ, ומסיבות אחרות מיתולוגי מבפנים. תודה רבה על כל המילים היפות, שרון
נובמבר 3, 2013 at 5:12 pm
אני חושב שהתמונות הללו מעבירות מסר גדול יותר מאשר רק המעבר של מעריב, מעולם לא עבדתי במעריב אבל כן עברתי דירות ועבדתי בבניינים שהייתי מקלל כל יום את עצם קיומם. עם זאת, תמיד כשאני עובר למקום חדש, לא חשוב כמה המעבר משמח ולמקום טוב יותר, תמיד יש את הצביטה הזו בלב. לא חשוב כמה המקום מוזנח, ברגע שפועלים במרחב מסוים הוא הופך לחלק מההיסטוריה שלנו ולמעשה חלק מאיתנו. כפראפארזה על משפט מפורסם, אנחנו יכולים להוציא את עצמנו מהמקום אבל המקום לא יוציא עצמו מאיתנו.
נובמבר 3, 2013 at 5:43 pm
מסכים איתך גיל, תודה על התגובה, שרון
נובמבר 4, 2013 at 11:19 am
שרון היקר, זה פשוט מטורף, אפוקטליפטי והזוי. די בלתי נפתס. מעריב כבר בעצם לא קיים מבחינתי. מעורר מחשבות על קץ העיתונות, קץ המחשבה החופשית. תוך כמה שנים תצלם את בניין הארץ הנטוש?… נותרנו עם ישראל איום. תמונות קשות שמעבירות חלחלה וצמרמורת
נובמבר 6, 2013 at 11:21 am
אמיר היקר, כן. מסכים. אני עם היד על ההדק לגבי הארץ… הלוואי שלא אצטרך. תודה, שרון
נובמבר 4, 2013 at 10:23 pm
דיי עצוב אבל אני לא חושב שהבניין יהרס בעתיד הקרוב, בעתיד הרחוב בטוח יבנו שם מגדל.
הגשר ליד נראה גשר אנטבה לכבוד לוחמי מבצע אנטבה אבל כולם קוראים לו "גשר מעריב"
היום הזמנים משתנים ואני רואה ילדים קוראים ספרים באייפד ולא על נייר כשהם יהיו גדולים לא יהיו יותר עיתונים על נייר וזה תהליך שהתחיל.
נובמבר 6, 2013 at 11:23 am
אינני יודע, רונן, לגבי הריסה הבניין, לא אתפלא אם זה כן יקרה. תהליך שהתחיל, כן, וזה לא אומר שזה לא עצוב, כל עניין גסיסת העיתונות. תודה, שרון
נובמבר 6, 2013 at 10:41 am
שרון יקר,
זה הזכיר לי שפעם היה לי ידיד, שריהט את דירתו בשיינקין ברהיטים שנלקחו ברשות (באישור מלא) מבית "דבר" שננטש עם סגירת העתון. היו שם שידות יפהפיות משנות השלושים/ארבעים וכל מיני גופי תאורה יוצאי דופן, ולמרות שעברו יותר מ-15 שנה מאז, אני עדיין זוכר את הביקור.
נובמבר 6, 2013 at 11:25 am
שועי היקר, תודה, שידות יפהפיות אין כאן, כל הריהוט הוא מהזנים החדשים. בכל מקרה מקווה שלא תהיה ביזה. שרון
נובמבר 6, 2013 at 2:05 pm
שרון, התיעוד מעולה. מה שהרשים אותי זה כל סימני הנוכחות האנושית והפעילות המקצועית שנעזבו לפתע, כאילו היתה אזעקה.
נובמבר 6, 2013 at 2:12 pm
כאילו היתה אזעקה… תודה אביב
נובמבר 7, 2013 at 5:58 am
התמונות, הפרטים והרצף העבירו לי תיעוד שנעשה בלב כבד ומתוך הזדהות.
תודה.
נובמבר 7, 2013 at 5:33 pm
נכון, ותודה רבה תמי, שרון
נובמבר 7, 2013 at 5:12 pm
מדהים…
נובמבר 7, 2013 at 5:33 pm
תודה רבה דני, שרון
נובמבר 8, 2013 at 11:54 pm
הולך ומתעצם, אתה ומבטך
נובמבר 9, 2013 at 7:22 am
תודה רבה חלי
שרון