*****
לעתים קרובות לבדי או עם עזרה של מידע ממוקד, מהסוג שמגיע רק אליי, אני מגיע למבנים שאין להם כל איזכור ב-גוגל.
פריפריה של פריפריה, ובכל זאת- לתושביה הוותיקים של שכונת נווה חיים בקצה חדרה, זה היה מרכז התרבות, האמנות והחברה של המקום.
אדם יחסית צעיר "נזל" על המדרכה כשביקשתי ממנו שיכוון אותי בדיוק לבית בוגר. הראש שלו עף אחורה לזמנים בהם הוא וחבריו וכל השכונה כאן ראו במבנה הקטן והצנוע הזה סרטים, הצגות ומופעים.
הנה מבנה ישן, נטוש, סגור (בפנים אגב חשוך, ריק ומלא לשלשת יונים), פשוט, צנוע וחמוד, עומד בשיממונו וממתין לגורלו. זהו מבנה היסטורי בשכונה הקטנה הזו, מבנה שהיה מרכזי בהווייה של שכונה.
מה שמדהים הוא שהיה כאן עוד בית קולנוע, ראשון וגדול יותר, במקור פתוח וקייצי, כאן בצילום האחרון בפוסט, מבנה שגם לו היסטוריה עשירה של קולנוע, והוסב לגני ילדים ומנהלה.
לא רק שבעיר חדרה היו מספר בתי קולנוע (שצילמתי כמה פעמים בעבר) אלא גם בשכונות הפריפריאליות של עצמה היו מספר מוקדים תרבותיים מקומיים (גם בשכונת אליעזר). היה עשיר וממוקד פעם. עכשיו זה עני וריק.
אם תראו בעתיד שילוט כחול של המועצה לשימור אתרים ליד המבנה שאני חושף כאן, כרגיל לראשונה ברשת, אז תזכרו למי לתת את הקרדיט.
הגיע הזמן שהמועצה לשימור אתרים ייקחו החלטה לשתף פעולה באופן רציני ומקצועי ובצורה שבה כל הצדדים ירוויחו הרבה ולאורך זמן.
עליהם לקחת אל חיקם את האדם הכי dedicated והכי מלא תשוקה למבנים ותיקים ונטושים בארץ ולעשות לכל השותפים בנושא הרחב והחשוב, וכמובן לציבור כולו, מהפך גדול. בהזדמנות זו של חג הפסח יש ליזום יציאה לדרך חדשה, הולמת, רעננה ואביבית.
כל הצילומים צולמו על ידי- שרון רז- בפברואר 2014. אין לעשות כל שימוש בצילומים הללו ובמידע שכאן ללא אישור מפורש שלי בכתב.
חג פסח שמח לכולכם!
אדר' שרון רז
*****
*****
*****
*****
וזה בית הקולנוע הראשון, הגדול שהיה כאן פעם. הוא הוסב למתחם גני ילדים ומנהלה.
*****
סוף
*****
נטוש 
אפריל 14, 2014 at 8:42 am
באמת הגיע הזמן, שרון.
מקווה שזה יקרה, ובמהרה.
חג שמח!
אפריל 14, 2014 at 9:41 am
תודה רבה תמי, חג שמח לכם, שרון
אפריל 14, 2014 at 8:51 am
גם חוטי החשמל והמנורות נובלים כאילו שפעם צמחו
אפריל 14, 2014 at 9:41 am
נובלים. זו המילה. תודה מרית וחג שמח, שרון
אפריל 14, 2014 at 11:22 am
לא מבין ממה התלהבת
יש ברחבי המדינה עשרות רבות של מבנים מכוערים שנבנו באיכות ירודה על ידי מועצת הפועלים, ההתסדרות הכללית ומדינת ישראל שעבר זמנם, שימושם ועתידם בגל גרוטאות. לא חסרים מבנים ראויים לשימור שלמרבה הצער נעלמים. במקרה זה לדעתי – ממש לא.
אפריל 14, 2014 at 12:09 pm
שלום גם לך. לא חושב שהתלהבתי. באתי לעשות את העבודה. אני מכבד מבנים כאלה, גם כאלה. ראוי לתיעוד צילומי זה בטוח. לשימור? גבולי. יש לפעמים היבטים היסטוריים חברתיים ותרבותיים שהם מעבר לארכיטקטורה עצמה. זה שמבנים רבים מאוד שראויים להגנה מפני הריסה ו/או אמורים להיות לשימור נהרסים כל הזמן בארץ- את זה אני יודע. שרון
אפריל 16, 2014 at 5:39 pm
איי, שרון, מה אומר לך, שוררת בדרך כלל זיקה הפוכה בין "תשוקה לדבר" ובין "ממסד" ולכן אני מקווה כי המועצה לשימור אתרים אכן תפרוש עליך את חסותה, אבל ביני ובין עצמי, אני תוהה אם זה אפשרי. לעצמאות יש מחיר. בממסד– מישהו מקבל את ההחלטות למעלה
ומצפה שתבצע אותן בין אם זה מוצא חן בעיניך ובין אם לאו. נכון שבממסד מתפרנסים טוב יותר ושהרבה יותר קשה להחזיק מעמד באופן בלתי-תלוי. אבל לפעמים הכרת הממסד היא קץ כל החירויות, ורק לעתים רחוקות מאוד, יש בה חירות זעירה.
אפריל 16, 2014 at 7:41 pm
אתה צודק מאוד שועי, בטח עקרונית. ההתנגשות בין התשוקה הבוערת העצמאית והייחודית לבין הממסד המיושן, השמרן והמנומנם, המחליט והלעתים מסואב. יש גם הרבה שוני אחר, הרבה מאוד הבדלים ביני וביניהם. בהרבה מובנים ותחומים, המון הבדלים. ועדיין- יש כרגע מעין מצב מוזר בו צד אחד לוקח, מושפע ומוזן, בצורה לא מקצועית ולא הוגנת, בעוד הצד השני רק נותן או כביכול נותן ולא מקבל כלום בחזרה. לא ראוי. אפשר למצוא דרכים בהן אפשר לשתף פעולה באופן הגיוני וטוב לכל הצדדים, גם ובעיקר בצורה עצמאית או חצי עצמאית. מאמין שיש פתרונות לזה, ובוודאי שצריך להיות מצב יותר תקין, ראוי ומכבד. יש להם המון מה לקבל ממני, המון, ואכן הם התחילו לקחת, בחשיכה, בלי תיאום, בלי לתת קרדיט, בלי מילה, בלי הסכם, ומבלי להכיר בשיתוף פעולה כלשהו או לבקש אותו, כפי שהיה ראוי. בוא נקווה לטוב, יש מקום ויש אפשרות לשינוי. שרון
אפריל 16, 2014 at 7:46 pm
מאוד מקווה בשבילך. עם זאת, מניסיון (אני חושב), רק לעתים רחוקות מאוד ממסד מכיר פורמלית בבלתי ממוסד, מתגמל אותו כהלכה, ולא דורש ממנו להפוך לעושה דברו.
אפריל 16, 2014 at 9:02 pm
אכן יש לך ניסיון בזה, להבדיל ממני, ואתה כנראה צודק. תודה שועי. שרון
אפריל 16, 2014 at 11:17 pm
מאוד מקווה שבמקרה שלך כל האסימונים ייפלו בדיוק במקום הנכון.
אפריל 17, 2014 at 9:30 am
תודה שועי, במקרה המיוחד שלי הרבה אסימונים יכולים ליפול בכמה מקומות נכונים, לא רק בגוף שהזכרנו אלא בעוד גופים, מוסדות, אקדמיות וכ"ו, מקווה לטוב, חג שמח, שרון
אפריל 17, 2014 at 11:20 pm
זה באמת לא אחד מהמבנים ה"יפים" לשימור, אלא אחד שהוא חלק ממארג תרבותי – לפחות כפי שתיארת פה את חדרה של פעם.
אפריל 19, 2014 at 2:11 am
אכן, גלית, תודה, בגדול זה כך, אם כי לדעתי הצניעות והפשטות מוסיפה למשהו כן נחמד שיש כאן, והקומפקטיות של הכניסה, על כל מאפייניה, המסודרים בקפידה ובצמצום. וכאמור- לגמרי חלק חשוב במארג תרבותי חברתי קהילתי במקום. שרון
אפריל 19, 2014 at 12:49 am
שרון שלום,
תודה על הפוסט היפה והחשוב (חדרה היא עיר המחוז של ילדותי ונערותי).
הגעתי שוב לפוסט המרשים שלך על עין החורש (הקיבוץ בו גדלתי) ושמתי לב שאתה שואל בסופו על הבניין הגדול שנמצא בפרדסים בין עין החורש להמעפיל.
הבניין היחיד מסוג זה שקיים שם עד כמה שאני מכיר (אזור פרדסי "מרץ", בשני סגולים, שהיו שייכים לפרדסנים מחדרה) הוא בית באר לשעבר של ערבי עשיר מיפו (?) שהיה מבלה שם את הקיץ עם משפחתו. אח"כ אולי שימש הבית לצורכי ביטחון אך מה שבטוח שבשנות השישים המוקדמות זה כבר היה מחסן לאביזרי השקייה ושאר חומרים לחקלאות.
פרטים מדויקים ניתן למצוא אצל זאב הגלי מעין החורש איש מים ותיק ומי שהקים את ארכיון המים של עמק חפר ונחל אלכסנדר "אפיקי עמק חפר".
חג שמח – דודו אמיתי
יד יערי
אפריל 19, 2014 at 2:12 am
תודה לך דודו, על התגובה והמידע, חג שמח, שרון