*****
צילום- שרון רז. צולם בחצר של גן ילדים נטוש ברמת השרון, ינואר 2014.
אין לעשות כל שימוש בצילום ללא אישור מפורש בכתב ממני.
מוקדש לשורדים המעטים את השואה ולהמונים שלא שרדו אותה.
*****
*****
סוף
*****
מודעות פרסומת
תגובות אחרונות
RSS – רסס
- כמו דולפין פצוע וחבול המפרפר ומחרחר ברגעיו האחרונים- צילומים בלעדיים מהריסת הדולפינריום- שרון רז
- 70 צילומים שלי של 70 מבנים שננטשו, נהרסו ונעלמו – פוסט מיוחד לכבוד יום העצמאות ה-70 ולתפארת מדינת ישראל!
- "מפעלי חמצן וארגון בע"מ" הנטושים- הרצליה פיתוח- שרון רז
- המוזיקה שהכי אהבתי ב-2017 – שרון רז
- "בית הפועל" הנטוש – פתח תקווה – מאת שרון רז
- 120 צילומים בלעדיים של פנים קולנוע "אלנבי" + צילומים מההריסה – מאת שרון רז
- ירושלים 28 לספטמבר 2017 בעיניים שלי
- תערוכה חדשה – "דמדומים תעשייתיים"
- מכירות ערב מיוחדות לקיץ – השבוע
- הזמנה לתערוכה קבוצתית "מעון ראש הממשלה"
אפריל 28, 2014 at 8:30 am
בלי מילים, דימוי חזק. יש לציין בכל זאת, שלבובות יש כח חזותי כזה, שהן משמשות לא אחת לצלומי תעמולה, מסוג "ילדה מסכנה שאבדה הכל ורק הבובה נשארה לה" או "הילדים כבר אינם ונותרו רק הבובות", בדיוק אותו הכח החזותי שמשמש כאן נכון, יכול לשמש לרעה כסמל דמגוגי.
אפריל 28, 2014 at 9:09 am
כן, מסכים איתך, זה יכול במקרים מסויימים להיות ככה. תודה אביב. שרון
אפריל 29, 2014 at 12:28 am
שרון יקר, אולי מפני שציינת שמדובר בגן ילדים נטוש ברמת השרון, לא הצלחתי למצוא בדימוי את השואה באופן ספציפי, אבל עצב גדול מצאתי בּוֹ, ומשהו שאיש מאיתנו לא מצליח להבין: לאן הולך הכל? וככל שחולפות השנים דווקא העניין הזה הופך פחות ופחות מובן.