*****
צילום- שרון רז. צולם בחצר של גן ילדים נטוש ברמת השרון, ינואר 2014.
אין לעשות כל שימוש בצילום ללא אישור מפורש בכתב ממני.
מוקדש לשורדים המעטים את השואה ולהמונים שלא שרדו אותה.
*****
*****
סוף
*****
RSS – רסס
- על פליטים ורכוש נטוש + מבצע על הספר
- טקסי הריסה + גלריית תצלומי פינוי בינוי נוסף
- כרוניקה של מוות ידוע מראש אך תמיד מפתיע
- מה אנשים משאירים מאחוריהם
- מבצע לראש השנה
- קולנוע שביט הנטוש, באר שבע – שרון רז
- בית בוסל הנטוש, צפת- שרון רז
- הרצאה מיוחדת ב-4/4/21
- נאלמים – תערוכת היחיד הרביעית שלי
- ספר התצלומים הראשון שלי "נטושים" יצא לאור
נטוש 
אפריל 28, 2014 at 8:30 am
בלי מילים, דימוי חזק. יש לציין בכל זאת, שלבובות יש כח חזותי כזה, שהן משמשות לא אחת לצלומי תעמולה, מסוג "ילדה מסכנה שאבדה הכל ורק הבובה נשארה לה" או "הילדים כבר אינם ונותרו רק הבובות", בדיוק אותו הכח החזותי שמשמש כאן נכון, יכול לשמש לרעה כסמל דמגוגי.
אפריל 28, 2014 at 9:09 am
כן, מסכים איתך, זה יכול במקרים מסויימים להיות ככה. תודה אביב. שרון
אפריל 29, 2014 at 12:28 am
שרון יקר, אולי מפני שציינת שמדובר בגן ילדים נטוש ברמת השרון, לא הצלחתי למצוא בדימוי את השואה באופן ספציפי, אבל עצב גדול מצאתי בּוֹ, ומשהו שאיש מאיתנו לא מצליח להבין: לאן הולך הכל? וככל שחולפות השנים דווקא העניין הזה הופך פחות ופחות מובן.