*****
צילום- שרון רז. צולם בחצר של גן ילדים נטוש ברמת השרון, ינואר 2014.
אין לעשות כל שימוש בצילום ללא אישור מפורש בכתב ממני.
מוקדש לשורדים המעטים את השואה ולהמונים שלא שרדו אותה.
*****
*****
סוף
*****
תגובות אחרונות
 | kai על כל בתי הקולנוע של יפו תל … |
 | שרון רז על קולנוע רמה של רמת גן |
 | pardes ibud על קולנוע רמה של רמת גן |
| שרון רז על קולנוע רמה של רמת גן |
| pardes ibud על קולנוע רמה של רמת גן |
RSS – רסס
- כתבה חדשה בפורטפוליו + הדסטארט ב-75%
- כתבה חדשה עליי במוסף כלכליסט + הערות והארות
- השקת קמפיין ההדסטארט לספר הצילומים הראשון שלי "נטושים"
- פרידה מבית מעריב בתל אביב
- ראש השנה 2019 בעקבה ירדן
- שאריות ורמזים בבניין נטוש לפני הריסה, שיכון ותיקים, רמת גן
- בית השק"ם לשעבר, יפו- בעיקר בפנים, נטוש, לפני ההריסה- מאת שרון רז
- המתחם הנטוש של מסעדת "הפיל" בצפון תל אביב
- קולנוע בוסתן הנטוש בעכו – צילומים – שרון רז
- כמו דולפין פצוע וחבול המפרפר ומחרחר ברגעיו האחרונים- צילומים בלעדיים מהריסת הדולפינריום- שרון רז
אפריל 28, 2014 at 8:30 am
בלי מילים, דימוי חזק. יש לציין בכל זאת, שלבובות יש כח חזותי כזה, שהן משמשות לא אחת לצלומי תעמולה, מסוג "ילדה מסכנה שאבדה הכל ורק הבובה נשארה לה" או "הילדים כבר אינם ונותרו רק הבובות", בדיוק אותו הכח החזותי שמשמש כאן נכון, יכול לשמש לרעה כסמל דמגוגי.
אפריל 28, 2014 at 9:09 am
כן, מסכים איתך, זה יכול במקרים מסויימים להיות ככה. תודה אביב. שרון
אפריל 29, 2014 at 12:28 am
שרון יקר, אולי מפני שציינת שמדובר בגן ילדים נטוש ברמת השרון, לא הצלחתי למצוא בדימוי את השואה באופן ספציפי, אבל עצב גדול מצאתי בּוֹ, ומשהו שאיש מאיתנו לא מצליח להבין: לאן הולך הכל? וככל שחולפות השנים דווקא העניין הזה הופך פחות ופחות מובן.