*****
אני נותן הרצאות. מרצה. על כל מה שאני עושה עם מצלמות, עם העיניים, עם מבנים נטושים, עם התשוקה לארכיטקטורה ותיקה וצנועה, עם מי שאני, בעשור האחרון. ההרצאות עובדות מעולה, עוברות מפה לאוזן ואתם מוזמנים להזמין אותי לתת הרצאה בכל ארגון, מוסד, חוג ומקום בארץ. בחוגי בית, באקדמיה, בספריות, בקתדרות, בחברות קטנות וגדולות, בארגוני ומועדוני גמלאים, בגופים, במוסדות ובארגונים שונים, באירועים וכ"ו. מצורף ברושור מוקטן. לכל עניין אפשר לפנות אליי במייל או בטלפון. תודה.
*****
מישהו ביקש ממני אישור לפרסם בבלוג שלו כמה צילומים שלי של קולנוע דקל בשכונת בבלי. אז השבתי לו שיש גם צילומים רבים מהקולנוע שלא פרסמתי אז מכיוון שכבר חיפשתי, נברתי ומצאתי אז כבר אכתוב פוסט עליו. קולנוע דקל הוא קולנוע נטוש וסגור שצילמתי כמה פעמים בין 2004 ל-2013. גם בחוץ וגם בפנים. הקולנוע נפתח ב-1970 (מאוחר יחסית), הוא ענקי ומרשים, בחוץ ובפנים (גם לי יצא לראות כאן סרטים), וננטש ב-1996 בלחץ השכנים. הוא נטוש כבר כ-18 שנה. יש עליו תכניות כבר שנים רבות, למגדל של דיור מוגן בן 10-11 קומות. בינתיים לא קורה כלום. יש קומה מסחרית שעובדת למטה חזק ולמעלה קולנוע סגור וריק. הנה הצצה לבית הקולנוע הנטוש הזה, מבחר קטן משלושה סשנים משנים שונות שעשיתי במקום. כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, בין 2004 ל-2013. כולם מוקטנים מגודלם המקורי. אין לעשות בהן כל שימוש ללא אישור מפורש בכתב ממני. תיהנו.
*****
מבחר קטן מ-סשן צילומים שלי מ-2005:
*****
מבחר קטן מ-סשן שצילמתי כאן ב-2010:
*****
מבחר צילומים שלא פורסמו בכלל עד עתה מ-סשן צילומים מ-2013 (ותודה לאסף שגיא) :
*****
גם את קולנוע דקל אני מראה בהרצאה וגם עליו אני מספר. לסיום הפוסט הנה שוב ברושור ההרצאות:
*****
סוף
*****
נטוש 
מאי 25, 2014 at 9:01 am
הפוסט שלך על קולנוע דקל החזיר אותי שנים רבות לאחור. דודים שלי גרים בשיכון בבלי, ממש מאחורי הקולנוע, מאז 1970. היום הם כבר מבוגרים. אבל למרות שגדלתי בחולון (ואני יודע שגם שם צילמת בתי קולנוע נטושים), ראיתי בדקל כמה סרטים והצגות.
ב-1984 ראיתי שם את ההצגה "פנטו" עם חנוך רוזן. הייתי בן 6, לא זוכר הרבה, אבל דלתות הברזל הכבדות מגב הקולנוע נועדו למעלית משא עבור הציוד. בסוף ההצגה חזרתי לבית הדודים, ולפתע דלתות הברזל נפתחו ויצאו מתוכן שתי ילדות בלונדיניות שהשתתפו בהצגה. נופפתי להן לשלום והן נופפו בחזרה.
בשבילי קולנוע דקל זה אייטיז אחד גדול ומפוספס.
מאי 25, 2014 at 2:45 pm
תודה רבה אלעד, כייף לקרוא את תגובתך. גם לי יצא לראות סרטים בדקל, וזוכר את האולם הגדול ואת השיפוע הענקי. כשהייתי שם בפנים השיפוע כבר לא היה נראה לי, כאדם בוגר, ענקי כל כך כפי שזכרתי. ועדיין- זה אולם גדול. דלתות הברזל הצדדיות הן אכן דלתות שירות להכנסת ציוד ותפאורה להצגות וכ"ו. סבנטיז ואייטיז. הוא פעל יפה עד שעצרו אותו. שרון
מאי 25, 2014 at 9:05 am
מקסים
מאי 25, 2014 at 2:45 pm
תודה לך הדס
שרון
מאי 25, 2014 at 9:25 am
יש כל כך הרבה דברים לעשות עם המבנה הזה. בית תרבות, בית לאמנים, מקום מפגש לנוער. חבל שככה הוא נטוש. מאוד סימבולי העניין הזה…
מאי 25, 2014 at 2:47 pm
תודה לך יערה, לא יעשו את הדברים שציינת, כי זה נדל"ן שעולה הרבה מאוד כסף, שווה הון, לא יעשו כאן תרבות אלא מגדל מגורים או מגדל לדיור מוגן, שנקווה ששם יוחזרו לציבור המבוגר כמה פעילויות תרבות ואמנות. שרון
מאי 25, 2014 at 9:43 am
יפה שרון
מאי 25, 2014 at 2:47 pm
תודה דודי
שרון
מאי 25, 2014 at 12:08 pm
תודה שרון. עבורי, ללכת לסרט בדקל היה "ללכת" יותר מכל קולנוע אחר בעיר, כי זה היה לחצות את כביש חיפה, להגיע רחוק, מקום אחר, כאילו הרפתקני
מאי 25, 2014 at 2:49 pm
תודה דוד. אכן, קצה העיר. אמנם היו גם כמה בתי קולנוע עוד מעבר לנחל הירקון גם, אבל עדיין גם בבלי זה צפון מזרח ונקודה קיצונית גיאוגרפית בעיר, קצה. לכן גם היו באים לכאן הרבה עם מכוניות ולכן גם הוא נסגר, בלחץ השכנים שהתלוננו על המכוניות, הבלגן, החניה והרעש. שרון
מאי 25, 2014 at 6:47 pm
צילומים קסומים מקולנוע מכושף, שאהבתי במיוחד. הוא היה ענק. הוא היה מעבר להרי החושך, מבחינתי, איפשהו בצפון הרחוק מאוד של תל אביב. פוסט מקסים.
מאי 25, 2014 at 11:14 pm
תודה רבה בועז יקר. תגובתך דומה לשל דוד שליט בעניין הריחוק הפיזי, בצפון הרחוק… זה באמת כנראה נחשב אז מאוד רחוק וצפוני… שרון
מאי 25, 2014 at 11:06 pm
שרון יקר, בהצלחה עם ההרצאות, שימשיך לזרום. את קולנוע "דקל" אני זוכר. יצא לי לראות שם סרטים עמוק אל תוך שנות התשעים. הוא הזכיר מבחינות מסוימות פיל לבן.
מאי 25, 2014 at 11:16 pm
תודה רבה שועי יקר. מבין את הקונוטציה לפיל לבן, לבניין שלא הושלם, אם כי הוא היה שלם לגמרי, מעוצב עד הסוף, אולי חוץ מהחניון העלוב למטה, ואולי פיל לבן במובן פיזי של גודל וצבע… ההרצאות זורמות אבל הזרם חייב להיות חזק יותר, תודה, שרון
מאי 26, 2014 at 7:54 am
גדלתי בדקל, המון סרטים ראיתי בו, הוא היה מושלם עבורנו והחנייה לא עניינה כי גרתי לידו, הקולנוע היה נוח ובחירת הסרטים בו הייתה נהדרת, זוכר גם הרבה הצגות ילדים בחגים כשהבולטת ביותר בזמננו הייתה הכבש ה-16 !!
מאי 27, 2014 at 6:10 am
תודה רבה יובל, כייף לקרוא, הכבש ה-16 המקורית, ההצגה המקורית, זו בטח היתה חווייה. שרון
מאי 26, 2014 at 11:17 pm
אני אוהבת את תיעוד בתי הקולנוע.
התמונה של הפילמים קורעת ומעציבה
אבל אז באה תמונת עצור! וההודעה על השירותים, ומעלה חיוך 🙂
מאי 27, 2014 at 6:11 am
נכון גלית, מסכים, לגבי שני הצילומים הללו, תודה רבה, שרון
מאי 27, 2014 at 1:29 am
למרות שגדלתי בבבלי יצא לי לראות סרטים בקולנוע דקל רק כמה פעמים ספורות. מה שזכור לי יותר מכל הוא המכוניות שמלאו את הרחובות, האנשים שגדשו את הפיצרייה מתחת לקולנוע ואת התורים בקופות בהקרנות הבכורה. גרמת לי להזיל דמעה לזכר אותה תקופה.
מאי 27, 2014 at 6:13 am
תודה לך אבי, מעניין לקרוא, אני גם זוכר במעורפל את התורות וההמולה למרות שלא גרתי שם אלא רק הזדמנתי לכמה סרטים. עכשיו מסקרן אותי לדעת איזו פיצרייה היתה שם, רימיני?… או משהו מקומי?… בטח גם היו בתי קפה כמו היום, אחד לפחות. מקווה שזו דמעה טובה… שרון
מאי 27, 2014 at 10:02 am
הפיצרייה היתה בבעלות של אחד מתושבי השכונה, ובז'רגון של התושבים היתה נקראת על שמו, "הפיצריה של גבי". למיטב זכרוני היא לא היתה חלק מרשת כלשהי. אחרי שנסגר הקולנוע הוא הסב אותה לבית קפה שקיים עד היום.
מאי 28, 2014 at 12:08 am
קולנוע דקל הייה נחשב מקום לסרטים אליטיסטים הוקרנו בו בדרך כלל סרטים של חברות כמו פוקס קולומביה ועוד אים אני לא א ד מטלון הפיעלו את הקולנוע ועוד פרט הסרט להיות או להיות של לוביטש הוקרן במשך 40 שבועות
מאי 28, 2014 at 6:26 am
מידע מעניין, תודה לך מיכאל, שרון
מאי 28, 2014 at 6:27 am
וסרטים אליטיסטיים זה כאילו נשמע לא בסדר אבל זה מצוין, קולנוע איכותי, אמנות טובה, תמיד דבר חיובי…
יוני 8, 2014 at 10:17 pm
שלום שרון, מתי תפרסם תמונות (אם בכלל) של קולנוע אורלי בלוד? (אולמי לאפייט היום) זוהי חתיכת הסטוריה בשבילי. הייתי מאד רוצה לצפות בזה. אודה לך.
יוני 8, 2014 at 11:03 pm
ליאל שלום, תודה. מצטער אבל פשוט אין לי זמן. את רוב הדברים שאני בקושי מספיק לצלם אז אני בקושי מספיק לפרסם, הרוב בכלל לא פורסם. אין לי צילומים מפעם של הקולנוע המדובר בלוד, כלומר כשהיה קולנוע, צילמתי אותו במצבו הנוכחי כאולם אירועים ולכן אין לך מה לצפות במיוחד, אין הרבה בזה לצערי. הלוואי והייתי מצלם אותו לפני שנים רבות כשעוד ראו שהיה בית קולנוע פעם. שרון
יולי 17, 2014 at 6:35 pm
עוד שמורים אצלי שני כרטיסים לסרט בקולנוע דקל משנות התשעים של הסרט הראשון שאני ובעלי (ידיד שלי אז) ראינו ביחד…
יולי 20, 2014 at 1:56 pm
תודה לך…