*****
בהמשך לפוסט הקודם שפרסמתי לפני שבוע- הנה הפוסט השני והאחרון על בניין זה. בחלק הראשון- בפוסט הראשון- הראיתי את החלק השמאלי של הבניין- 80 צילומים של תיאטרון-ראינוע-קולנוע אליזבת/אלישבע. בחלק השני- בפוסט הזה אציג את החלק הימני של הבניין- 80 צילומים של בית המרגוע-מלון פיינגולד/אליזבת/גינוסר בטבריה.
*****
החלק הזה של הבניין ענקי ומלא חללים, גרמי מדרגות שנגנבו מהם המעקות, מסדרונות וחדרים. החדרים דומים אבל בכל חלל אפשר כרגיל למצוא מראות שונים. כולי תקווה שבניין זה לא ייהרס לעולם. אינני אופטימי לגבי מציאת התקציב הכספי הדרוש כדי לשקם/לשפץ/לשמר אותו. הוא ענקי ונדרשת כאן השקעה כספית עצומה שיכולה לבוא רק עם כוונה רצינית של גורמים רציניים ומחויבים והמון ממון. מבחינתי שיישאר נטוש, אבל שיישאר.
*****
כל הצילומים צולמו כרגיל על ידי, וכולם הוקטנו בגודלם.
שוב- מהקרביים שלי ומהעיניים שלי שקולטות את הקרביים של הבניין- אל עיניכם.
*****
חג סוכות שמח לכל הקוראים, העוקבים והמגיבים כאן, במיילים, בפייסבוק וכ"ו. תודה.
*****
שרון רז
*****
*****
*****
אדריכל שרון רז
*****
ספטמבר 26, 2015 at 9:52 am
שרון היקר, צילומים מדהימים בעיני. משהו כאן אפילו יותר חזק מבפוסט הראשון. מצד אחד יש נוף וים ואיזו אופטימיות זהירה. מצד שני נראה מפחיד מאוד, כאילו אחרי מלחמה, כמו ארמון שהרודן הרשע ברח ממנו והכורסאות היפות שלו מתפוררות להן לאט
ספטמבר 26, 2015 at 12:32 pm
תודה רבה אמיר חבר יקר. זה החלק היותר חשוך והיותר דרמטי כנראה. חג שמח
ספטמבר 26, 2015 at 10:09 am
מדהים כמו כל הפוסטים שלך.
עם זה, כואב ונצבט הלב על על מה שקורה לכל המקומות היפים האלה
ספטמבר 26, 2015 at 12:32 pm
תודה רבה אורלי. מסכים לגבי הצביטה בלב. חג שמח
ספטמבר 26, 2015 at 11:57 am
איזה מבנה קסום, ממש ניתן לדמיין אותו בתפארתו, ועצוב לראות את קרביו המתפרקים. תודה!
ספטמבר 26, 2015 at 12:33 pm
תודה תמי יקרה. באמת קסום והיה באמת מפואר וגדול. מסכים שוב לגבי העצב. חג שמח
ספטמבר 26, 2015 at 2:41 pm
דקל שפל צמרת…..מרשים ועצוב.
ספטמבר 26, 2015 at 6:40 pm
תודה רבה דודו
ספטמבר 26, 2015 at 6:12 pm
היי שרון
כרגיל לקחת אותנו למסע בזמן לתיעוד הכל כך חשוב הזה
האם חשבת להעלות את הצילומים בשחור לבן?
ספטמבר 26, 2015 at 6:44 pm
תודה רבה ירון. כשהתחלתי לצלם בדיגיטאליות לקחתי החלטה פשוטה ומהירה לצלם בצבע ולא בשחור לבן ולצלם אופקית ולא אנכית. זהו. אפשר כמובן להמיר בעיבוד לשחור לבן אבל זה אף פעם לא ממש עניין אותי. יכול להיות שזה יכול להיות ניסוי מעניין באופן כללי אבל הצילום שלי הוא ישיר, ריאליסטי ולפרצוף כך שאני חושב שההחלטה להראות זאת בצבע כמו שזה במציאות היתה נכונה. חג שמח
ספטמבר 26, 2015 at 8:06 pm
זה כמו בשיר – על שפת ים כנרת/ ארמון רב תפארת
איכשהו בניגוד למבנים רבים אחרים שצילמת הוא לא סתם עזוב. התעללו בו.
ופתאום יש צמח שנכנס בדלת או נוף מפייס שנשקף מהחלון. וזה אפילו עוד יותר עצוב.
ספטמבר 26, 2015 at 8:16 pm
תמיד חדת אבחנה, תמיד רגישה, תמיד מדייקת במילים ומשקפת לי בחזרה דברים שהרגשתי ולא בהכרח הבנתי או הפנמתי תוך כדי… תודה רבה מרית היקרה וחג שמח לך
ספטמבר 26, 2015 at 11:00 pm
היה היה מלון… ולי הפוסט הזה מזכיר דווקא את "ישנם ימים ללא מרגוע" ששרה ירדנה ארזי
ספטמבר 27, 2015 at 2:31 am
חח, ירדנה ארזי… ראיתי את המילים של השיר עכשיו. הבית האחרון חביב ונוסטלגי. כמובן שאני אף פעם לא הייתי כאן כשהבניין הזה תיפקד, או בכלל, אבל נניח לרגע… תודה גלית וחג שמח.
האם אמצא את כל היופי
האהבה הנושנה
אשר היתה שם כשעזבתי
עת אהבתי פעם ראשונה.
ספטמבר 27, 2015 at 11:32 am
צובט בלב!
לא זוכרת אם פעם כבר הפניתי את תשומת לבך למלון דולפין הנטוש בחוף שבי ציון, שהפך אחר כך למעוז קופת חולים כללית והיום עומד בשממונו ועלבונו. תוכל לצלם שם?
ספטמבר 27, 2015 at 11:56 am
תודה יודית. בדולפין הנטוש בשבי ציון הייתי וצילמתי מזמן. הנה הפוסט שפרסמתי עליו בחודש יוני שנת 2012:
https://sharonraz.wordpress.com/2012/06/28/%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%94-%D7%94%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%A9-%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%9F-%D7%A9%D7%91%D7%99-%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F/
ספטמבר 28, 2015 at 12:17 pm
צילומים מרהיבים, לוקיישן לא פחות!
ספטמבר 28, 2015 at 12:21 pm
אורית היקרה- תודה רבה וחג שמייח!