במלחמה הסיזיפית והכמעט אבודה שלי מול כוחות הנדל"ן יש לי הרבה נצחונות ב-14 השנים האחרונות, לצד כמויות הפסדים שאפילו לא ידועות לי. הרי בכל יום הורסים מבנים שונים בכל הארץ שאת חלקם או רובם אינני מכיר וכבר לצערי לא אכיר. אני אמנם נחוש, אבל מול כל הדחפורים, ההון שלטון וההון נדל"ן או נדל"ן שלטון של יזמים זוממים? קשה.
לפעמים קורים מקרים של הרבה מזל. למשל כאן בית הפועל הנמצא בעיר שבה סבי וסבתי, אמי ואני נולדנו. אמנם צילמתי אותו פעמיים שלוש החל מ-2004, אך רק מבחוץ (לינקים בתחתית הפוסט). ב-21/11/17, ממש לפני כשבועיים, היה לי חלון זמן בבוקר והייתי בפ"ת והחלטתי, מראש, להגיע ולנסות להיכנס שוב לבית הפועל הנטוש שנים רבות.
הפעם נכנסתי לגוב האריות, וזה טוב. זה אמנם תיעוד צילומי וצילום אמנותי אבל כל המתחם הזה ובנייניו הופשטו בהדרגה לחלוטין ממה שהיה להם ועליהם. זוהי זירת הארד-קור של מבנים שהתעמרו בהם ואנסו אותם בכל השנים האחרונות כך שמה שנשאר הם בעיקר שלדי מבני בטון ורוחות רפאים של עבר זוהר של ספורט פעיל, תחרויות וחוגים לילדים ונוער- כדורסל, כדוריד, ג'ודו, קליעה, התעמלות, טניס שולחן, שחמט, היאבקות ועוד, פעילות אנושית חיובית בתוך מבנים שאח"כ נמכרו מההסתדרות הלאה (2004) לידיים פרטיות וחיכו למר גורלם.
כששוטטתי כאן מוקדם בבוקר, בסביבה שרופה, מופשטת, עירומה, קשה, שבורה, מרוסקת, שחורה, מפויחת, אלימה, מאיימת ושדופה, לא היה כל סימן לגידור שמבשר על דחפורים והריסה. הופתעתי לגלות אתמול כי בית הפועל נהרס ב-29/11/17, רק 8 ימים אחרי שביקרתי כאן. אז נרשם לי ניצחון קטן, אבל כמובן שהבניין הפסיד והחברה הישראלית הפסידה מתחם ששימש ילדים ונוער במשך שנים רבות ויכול עקרונית היה להיות משופץ ומשומר לטובת שימוש חוזר עתידי כמתנ"ס קהילתי למשל. עוד מורשת בנויה היסטורית שנגרסה והלכה לעולמה. מתסכל.
הנה מבחר של 84 צילומים, רק מהסשן האחרון הזה של נובמבר. כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, והוקטנו לשם הצגתם כאן. אין להעתיק או לעשות כל שימוש בצילומים ללא אישור מפורש שלי בכתב. תודה ולילה טוב.
שרון רז
לחץ כאן לקישור לסשן צילום מוקדם שלי מ-2005 בבית הפועל הנמצא באתרי "אדריכלות נעלמת"
לחץ כאן לקישור לסשן צילום שנמצא באתרי "אדריכלות נעלמת" וצולם ב-2008 על ידי רונן וינשטוק
לחץ כאן לקישור לסשן צילום שנמצא באתרי "אדריכלות נעלמת" וצולם ב-2009 על ידי יוסי פיקרק
כמה קישורים לכתבות מקומיות על המתחם והריסתו:
דה מארקר מ-2009
ynet כתבה מ-2004
****
נטוש - שרון רז 
דצמבר 5, 2017 at 12:26 am
"ביתנו פתוח לכל נער ונערה…" שרון, איזה פוסט. חזק. אני רואה את התמונות שצילמת לאחרונה ולא מאמין. הדמיון לתמונות שצילמתי מלפני כמעט עשור מדהים (תודה על הקישור והאזכור). המתחם היה במצב מוזנח שנים ואף אחד לא חשב לעשות שם דבר. ועכשיו שאין שם דבר זה חד וכואב ובלתי נתפס. זה היה חלק מנוף ילדותי. תודה על הפוסט.
דצמבר 5, 2017 at 8:08 am
כן, יוסי, המשפט הזה, כמה אירוני ועגום כשהיה סגור ונטוש ועוד יותר לאחר ההריסה. תודה רבה. אכן הבדלים גדולים בין מצבו הטוב יחסית אחרי הסגירה והנטישה ועד נובמבר. 13 שנה של נטישות הותירו את אותותיהם. הסיבות להתעמרות בו כשהיה נטוש הם חבורות נערים, שגם מובן מדוע היה להם מפלט, באין מתנ"סים מספיקים, ובכלל, וגם הומלסים ונרקומנים, שכיום יש יותר לצערי גם בפ"ת, מפאת המצב הכלכלי והחברתי המתדרדר והולך כל הזמן בישראל. אני לא גדלתי באיזור זה של העיר ולא הלכתי לשם לחוגים, אלא היכרתי אותו רק במצב הנטישות ב-13 שנה האחרונות. תודה לך
דצמבר 5, 2017 at 6:24 am
וואוו. איזה מזל שצילמת. מוסיפה שהבניין נמצא ברחוב וולפסון, ליד בי"ס א.ד. גורדון (יסודי), שבו למדתי, וזה היה מגרש משחקי הספורט ולעתים גם התכנסויות, של ביה"ס. בחזית הייתה גומחת קיוסק זעירה ושם אפשר היה לקנות ארטיקרח בעשר אגורות בהפסקה.
דצמבר 5, 2017 at 8:10 am
אכן, דבורית, תודה, וולפסון 39. לא ידעתי שהיו גם התכנסויות של בית הספר גורדון שם, טוב לדעת. לגבי הקיוסק אני יודע, גם צילמתי אותו (סגור) כשעוד היו הגגון והשילוט, וגם סיפרו לי אודותיו. עשר אגורות… תודה
דצמבר 12, 2017 at 3:08 pm
עד לצפייה בפוסט לא היה לי קשר רגשי למקום, ועכשיו פתאום קצת יש (פלוס נוסטלגיה לקישקשתא)… חבל שנהרס, ולא שופץ כמו שהצעת.
דצמבר 17, 2017 at 5:24 pm
תודה רבה גלית
דצמבר 17, 2017 at 4:08 pm
יאללה איזה מזל שצילמת זה היה ממש בדקה ה-90 אני זוכר שהייתי מתאמן שם טניס שולחן באולם שצמוד למגרש הכדור יד וכל פעם היו בומבות של גדרות הברזל כשמישהו היה זורק כדור שהיה פוגע במחסומי הברזל של המבנה וזה היה מבהיל ומעצבן גם יחד, אני זוכר איך הייתי משחק כמעט כל שבת ואחרי בית ספר במגרש כדורגל עם חברים וגם זוכר את פרצופו של המוכר עד היום כשהיינו מסיימים אימון טניס שולחן היינו הולכים לקנות אצלו נקניקייה חמה אחח איזה נוסטלגייה ריגשת אותי, והתמונות מראות שאתה יודע לתעד, כל הכבוד לך והמשך בדרכך זו, יישר כח.
דצמבר 17, 2017 at 5:24 pm
תודה רבה איציק
דצמבר 19, 2017 at 11:28 pm
1981-חוג קליעה למטרה ברובה אויר בבית הפועל (נדל"ן) פתח תקוה. אפילו השתתפתי שם בתחרות קליעה.
המדריכה חדווה אם אינני טועה.
יש באתר שלך שני צילומים של מזכרות מהחוג הזה עם קרדיט ליוסי פיקרק:
http://www.disappearing-architecture.co.il/archive_inner.asp?type_id=1&area_id=8&sub_area_id=124&index=15
http://www.disappearing-architecture.co.il/archive_inner.asp?type_id=1&area_id=8&sub_area_id=124&index=17
דצמבר 26, 2017 at 5:19 pm
מדהים! גדלתי בחצר שהקיר שלה היה החומה של בית הפועל (היום בניין),וביליתי כל חיי לצלילי הלהיטים שהתנגנו שם במשך השנים , אך מעולם לא הייתי בפנים, הפנים פשוט מדהים לצילום, ובטח הסבים שלנו הכירו (:
אפריל 14, 2018 at 8:17 am
תודה לך
נובמבר 2, 2019 at 9:11 pm
בכישרון כתיבה המדהים שלך ובתמונות הצלחת במידת מה להנציח את המבנה והתקופה .
נובמבר 2, 2019 at 9:44 pm
תודה רבה לך
פברואר 15, 2020 at 8:54 pm
חברים, ידידים, מכרים, עוקבים נאמנים, גולשי הבלוג הותיקים והחדשים.
זהו זה, הגיע הרגע המיוחל. אחרי 16 שנה של עשייה, יצירה ותשוקה אני גאה לכתוב שהשקתי את קמפיין ההדסטארט שלי להגשמת החלום של ספר הצילומים הראשון, והכה מתבקש שלי, "נטושים".
אתם מוזמנים להיכנס, לקרוא, לצפות בסרטון, לבחור לכם תשורה ולתמוך במפעל החיים שלי. הצטרפו אליי. הגיע הזמן לספר הזה!!!! תודה.
שרון רז
נא להקליק כאן:
https://headstart.co.il/project/55349