- זה כנראה הפוסט האחרון שלי על הדולפינריום, אותו צילמתי כמה פעמים בעבר. את חלק מהסשנים הללו עדיין לא חשפתי עד היום וכנראה שכבר לא אחשוף. כאן הפעם כן, ברגעיו האחרונים, בעת ההריסה העגומה, שעיריית תל אביב והיזמים פינטזו וחיכו לה שנים. אני לא.
- איך נכנסתי? כרגיל ואף יותר מכרגיל- כאילו דרך קיר. נכנסתי כי זה אני. נכנסתי בעיקר כי אינני אדם לגמרי נורמלי. נכנסתי כי אני מתאבד על האמנות שלי, כשיש לי הזדמנות לעשות אותה. כאן בהחלט סיכנתי את עצמי, ולא בפעם הראשונה, ונאלצתי לזחול מתחת וללכת מעל בורות ותהומות, שברי ענק, קורות מרוסקות ותלויות, ברזלים של בטון מזוין, אבנים, קרשי עץ ואנרכיה של צורות, גושים, חומרים, ערימות, חללים ושרידים זמניים. לא פשוט כלל.
- באופן פרדוקסלי המבנה נראה במותו קרוב לאיך שנראה בבנייתו. קצת בדומה לאיך שאנשים קשישים מתנהגים כמו תינוקות (לא חמודים) בערוב ימיהם. כלומר נחשפים כאן קירות, קורות, עמודים וחומרים במערומיהם, כמעט כפי שנבנו בסוף שנות השבעים. רק שכעת הם זקנים, עריריים, חלודים, שמוטים, מפורקים, מרוסקים, פגועים, מחוררים, שרוטים, עקורים וחבולים, ממש לפני הפיכתם הבלתי הפיכה לרסק מפוצפץ ואבק.
- אלו מראות קשים אך מרתקים, לפחות בשבילי, ואני משתדל להגיע בעת ההריסה, במיוחד למבנים חשובים ומיוחדים, כדי לראות ולחוות מראות שאי אפשר היה לחוות לפני כן, כשהיה "רק" נטוש, אך שלם.
- ניתן היה לעשות שימוש חוזר חכם, יפה ורגיש למתחם ולהפכו למתחם המשרת את הציבור, את הקהילה, בפונקציות אחרות שאינן כוללות כליאת דולפינים וחיות ימיות אחרות לשם בידור ותצוגה. למשל מרכז תרבות ואמנות/ קהילה/ חברה/ תיירות/ היסטוריה/ ים וכ"ו. ניתן היה. היה ניתן.
- כוחות הנדל"ן בישראל חזקים, מתוחכמים ואלימים יותר מכל דבר אחר כאן. לא ניתן להילחם בעובדה זו מלבד קצת לשנות, אולי ע"י חינוך מעולה, את הישראלים, אך זה לא יקרה לצערי. כאן אוהבים כסף.
- אינני זוכר בוודאות אך כנראה שלא הייתי כאן בעת תקופת הזוהר שלו בשנות השמונים, כשהייתי בן עשרה.
- אני שם כאן מבחר צילומים משני סשנים של צילום שלי כאן בחודש יוני 2018.
- שימו לב – אין להעתיק ו/או לעשות כל שימוש בצילומים. תיהנו.
שרון רז. 1/9/2018. שנה טובה.
אחרי הכניסה. מתחת לגוש הבטון הקרוע והמתנדנד הזה כאן מימין זחלתי על מנת להיכנס לנבכים.
חתך. סקשן. והנה הכיסא הבודד והגלמוד. עוד נחזור אליו…
כאן הבחנתי ב"בשר", בדבר הכי עוצמתי כאן. בדבר שבשבילו היה כדאי כל המאמץ הזה. בריכת הדולפינים ללא הזכוכית המפרידה לאולם. אחזור לכאן וארד איכשהו על סלעי בטון מרוסקים כדי לצלם זאת מקרוב.
המלבן מימין למטה אינו אטום עכשיו, אינו מופרד בזכוכית העבה והמיוחדת, שחצצה בעבר בין בריכת הדולפינים הזו לאולם בן 400 המושבים שהיה כאן למטה מימין, מתחת ליציעי האמפי בן 1200 המושבים
מבט צפונה לחלק הצפוני של המתחם, כאן היה מוזיאון ימי ועוד. בסשן השני אצלם כאן לפרטים.
חלק מהחללים והחדרים שהיו בתוך נבכיו של המתחם, גם משרדים שונים, חדרים טכניים, מסחריים וכ"ו
כאן תעודות רבות מסוגים שונים וכרטיסי אשראי נשכחים. זה עושה קונוטציה לפיגוע שהיה כאן בתור הכניסה למועדון ב-2001 אך זה מקרי ולא קשור. כרטיסים ותעודות אלו קשורים למועדון האחרון שהיה כאן – קלרה
מימין- הכניסה למתחם הדולפינריום
הירוק היה למעשה חדר מקרין ובקרה לאולם התת קרקעי בן 400 המושבים, שצפה בגובה העיניים, לא מלמעלה, בדולפינים. כמו כן לדעתי זה גם היה אחד משני בתי הקולנוע שהיו כאן. אם יורד מסך לפני הזכוכית זהו בית קולנוע לכל דבר ועניין
בדד
כל זה היה מלא במים פעם ומכאן היו קופצים הדולפינים, כלומר זהו מבט נדיר כאילו מגובה הדולפינים, אותו מבט שהופרד על ידי זכוכית עבה ונראה מתוככי האולם, אבל לא כך- ללא חוצץ, ברגעיו האחרונים של המתחם הזה
אמנות (רחוב/גרפיטי) זו נעשתה על ידי קלון (KLONE YOURSELF) המצוין
גם את המיכלים הללו כבר צילמתי פעמיים בעבר. כאן הם כבר יותר מוארים עקב ההריסה החלקית
המלבן בתוך הקיר הכחול היה עם זכוכית לחדר המקרין/בקרה שהיה כאמור מאחוריו, זה מבט מלמטה
קורת ב.ט.ו.ן !
אוהב את זה. המעבר הטכני. החלק השמאלי נותן תחושה של ספינה/צוללת. גם את זה צילמתי בעבר
דקל ב-דה-קונסטרוקציה…
*
עד כאן הסשן הראשון. נעבור לסשן השני והאחרון שלי במתחם, שנותן דגש על החלק הצפוני המרתק שבו.
*
יאללה ביי…
זה מבנה עגול שבו כנראה התהלכו המבקרים במסדרון החיצוני וצפו בכרישים ו/או דגים אחרים בבריכה העגולה שבמרכז, דרך חלונות זכוכיות. הבריכה פתוחה לאוויר וללא קירוי.
זה חלק חיצוני בין שני מבנים עגולים- הימני שהוא בריכת הדגים הפתוחה שבה צופים מההיקף, השמאלי- המוזיאון הימי בו נכנסים למרכז וצופים בדגים מבפנים החוצה. חלק חיצוני זה הכיל כנראה תצוגה ימית נוספת, קיר "ימי" וזרימת מים מלמעלה למטה
*
אין להעתיק ו/או לעשות כל שימוש בצילומים.
אני נותן הרצאות. על הצילומים שלי ודרכי ב-15 השנים האחרונות. מוזמנים להזמין אותי.
שרון רז. 01/09/2018. שנה טובה.
ספטמבר 1, 2018 at 6:06 am
וואוו שרון . עבודה עם אפקט מצטבר על תרבות ותקופה ומקום . והסטוריה . והווה . ואסתיקה צילומית יפה ומוקפדת ויזואלית. שיוצרת דיסוננס לתוכן . מרתק
ספטמבר 1, 2018 at 1:12 pm
תודה רבה, נצח, על כל מילה שלך. שנה טובה. שרון
ספטמבר 1, 2018 at 7:34 am
יצאתי למסע בזכותך, מסע של הדר נשכח ועצב. בסוף גם כעס, איזה חזון מגלומני היה במבנה הזה, או סתם תמימות. בכל אופן מה שנשאר מעיד גם על סוג של טמטום.
תודה שרון. אתה עושה עבודה כל כך חשובה.
ספטמבר 1, 2018 at 1:14 pm
תודה רבה, תמי, על כל מילה, ובהחלט מסכים. שנה טובה. שרון
ספטמבר 1, 2018 at 11:54 am
שרון, ללא ספק אחד מהפוסטים החזקים שלך. תמונות אדירות. בייחוד אלה שרואים את תוככני המבנה. שממחישות עד כמה המבנה היה גדול ומרשים וכל פרט בו נעשה עם מחשבה. תל אביב איבדה את עוד אחד מהאוצרות שלה וחולדאי חתום על ההרס הזה. למה לחנוק את קו החוף והבריזה הנעימה מהים עם עוד ועוד מגדלים.
אגב, ראיתי שחתמת בפוסט יוני 2018… נראה לי שגם לך לקח זמן לעכל את ההרס.
ספטמבר 1, 2018 at 1:17 pm
תודה רבה, יוסי. על מילותיך. מסכים גם איתך. שנה טובה, שרון
ספטמבר 1, 2018 at 1:28 pm
הזדמנות טובה לחזור גם לתיעוד הקודם שלך משם בשנת 2011. איך נתנו למקום הזה לעמוד זמן רב כ"כ בעלבונו ולא נתנו לו כבוד ראוי. ורק חיכו לפירצה בזמן כדי לחרב אותו עד ליסוד. שנה טובה, שרון.
https://sharonraz.wordpress.com/2011/03/15/%D7%94%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91-%D7%95%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%95%D7%91/
ספטמבר 2, 2018 at 9:26 pm
שנה טובה לך יוסי, תודה
ספטמבר 1, 2018 at 12:47 pm
תיעוד מרשים הן בצילום והן בכתיבה. הרבה מצא מאוד חן בעיני אבל הכסא שנשאר תקוע שם למעלה והכיתוב "בדד" כבשו אותי. תבורך!
ספטמבר 1, 2018 at 1:18 pm
תודה רבה לך, ניצה. הכסא היה אלמנט חזותי חזק מאוד. השריד הבודד שנשאר. העיקש, החזק, המורד. אהבתי אותו. שנה טובה. שרון
ספטמבר 2, 2018 at 9:53 am
תמונות ובלוג מרשים! תודה שרון על פועלך בכלל והתיעוד הזה בפרט! אחד מבני עובד באחד המשרדים שממול לדולפינריום וביקשתי וקבלתי ממנו תיעוד מצולם (מרחוק) לאורך ההריסה. תמהתי אם לא חשבת בזמן שזה עוד היה רלוונטי גם על צילום המיתחם מגבוה, למשל באמצעות רחפן?
ספטמבר 2, 2018 at 9:31 pm
תודה רבה לך בני. רחפנים זה נחמד. לצה"ל, לחמאס, לחיזבאללה, לילדים חובבי גאדג'טים ולצלמים וחובבים למיניהם גם. זה נחמד לקבל גם זווית מלמעלה על הדברים. זה משהו טכני מבחינתי וזה חביב אך לא ממש עושה לי את זה. אפילו אם היתה לי אפשרות כלכלית לרכוש דבר כזה כנראה שלא הייתי רוכש. אני צריך את המבט בגובה העיניים שלי, את הקירבה לדברים. התיעוד מלמעלה טכני ומשלים במקסימום. הוא אינו בא במקום או מתחרה בצילום התיעודי מקרוב ובטח לא בהיבטים האמנותיים. שנה טובה. שרון
ספטמבר 4, 2018 at 6:59 pm
וווייי, מדהים ביותר. אני חושבת שהאפקט כל כך חזק בגלל הגודש, בגלל התקריבים להרס בצבעים עזים, לאור היום.
רק הפוסט הזה שווה הרצאה בפני עצמה. הדולפינריום כמקרה מבחן להרס. יש בצילומים של ההרס משהו מעורר חלחלה וגם עתידני. אנחנו חושבים מיד על עצמנו, על ההרס המתחולל בנו בכל רגע נתון (או לפחות זה מה שאני חושבת. למה לדבר ברבים)
הייתי בטוחה שלא בא לך לצלם את זמן ההריסה, כי סיפרתי, או כתבתי שזה קורה עכשיו וייקח חודשים. בכ"מ אני שמחה שכן תיעדת הכל.
ספטמבר 4, 2018 at 10:19 pm
מסכים, דבורית, תודה רבה על כל מילה. אני דווקא משתדל לצלם גם הריסות, של דברים חשובים יותר, אם אני יכול. שנה טובה
ספטמבר 5, 2018 at 2:49 pm
היי שרון צילומים מדהימים עבודה מטלטלת . ברור שכל אחד מסתכל מהזווית האישית הרי זר לא יבין . אני לדוגמא זוכר את הדולפי מאז הילדות המוקדמת שביקרתי שם עם הוריי לצפות בדולפינים ( דבר שהיום אני פעיל כנגדו לראות חיות בשבי משעשעות בני אדם ) בהמשך הפכו את האמפי שהיה שם לבימת הופעות והצגות -צפיתי שם במחזמר שיער (כשאייל בוחבוחט היה הכוכב ) בהמשך שכן שם דיסוקטק קיצי עוד הרבה קודם למועדון שבו היה פיגוע ולאחר מכן שכן בו מועדון הפאצ'ה שגם בו ביליתי רבות ולאחר מכן מתחם האירועים
שם-מיים שזכור כמקום שבו התחתן אביב גפן ואני כבר בחור אחרי צבא עבדתי בו כברמן ….כל אותם השנים ראיתי את הדולפינריום בגדולתו או עליבותו כגולש גלים שנמצא כמעט כל יום במתחם וגולש בחוף הצמוד .
אסכם ואומר שעיריית תל אביב טעתה טעות קשה שהזניחה את המקום גם אם לא היה בבעלותה ובסוף אפשרה למכור אותו בנזיד עדשים . היו צריכים להפוך את המתחם לרווחת הציבור והכי מתאים לפעילות ספורט ימי . חבל ועצוב ושוב תודה על התיעוד המטלטל
ספטמבר 14, 2018 at 9:53 pm
תודה רבה רוני
ספטמבר 6, 2018 at 9:36 am
מענין פרסמתי תגובה שלא עלתה לא ברור למה ? בכל מקרה רציתי לומר שהפרויקט מדהים ומטלטל
הדולפינריום עבר הרבה גלגלולים מזירת הופעות של דולפינים דבר מחריד כשלעצמו שחיית בר משעשעת בני אדם שרובם לא מדועים לסבל שהיא עוברת ועד לאמפי הופעות , דיסקוטק , מועדון אירועים , אולם חתונות . תמיד היה ברקע ועל קו המיים והרקיע של תל אביב
וכגולש גלים שנים הייתי שם יום יום . תיעוד חשוב מעניין ומסקרן התעסקות בקרביים של חיינו האורבנים . לו רק היו הורסים על מנת לבנות פרויקט לרווחת הציבור והתושבים כמו מרכז ספורט ימי אז דיינו אבל זהו שלא . ואגב שרון התחנה הבאה על הכוונת כיכר אתרים תכין הרבה 'פילמים'
ספטמבר 14, 2018 at 9:54 pm
פורסמה… ושוב תודה לך רוני
ספטמבר 12, 2018 at 2:44 pm
פרויקט מרשים. הצילומים מדהימים, די כרגיל אצלך. מה ששונה הפעם זה שאין טיפת תחושת צער/נוסטלגיה… על חורבן המבנה המכוער והמיותר הזה. כך שהפעם ההנאה שלמה. גם צילומים טובים ומעניינים מתוך החורבות וגם היעדר תחושת הצער האופיינית למבט מבפנים על פרפורי מבנה ישן ואהוב
ספטמבר 14, 2018 at 9:56 pm
תודה רבה חבר יקר. צער ו/או נוסטלגיה זה דבר סובייקטיבי, אני מניח. גם לי לא ירדו ממש דמעות… אבל אני כן חושב שלא בהכרח היה צריך להרוס אותו. בכל אופן זה כבר נחלת העבר. טוב שצילומים מקפאים דברים בזמן. שנה טובה
ספטמבר 18, 2018 at 2:03 am
יש משהו מהפנט, מזעזע, מעורר בכי כעס ובחילה בעת ובעונה אחת בעת צפיה בצילומים שלך.
אינני יכולה לומר שהם יפים, כי זה יעמוד בסתירה מוחלטת למה שמצולם בהם, אך אני יכולה לומר בביטחון מוחלט שהם מעוררים בי המון מחשבה. יש בהם משהו מכשף עד כדי כך שלא יכולתי להפסיק לצפות בהם למרות כל קשת התחושות שהם העלו בי.
עוקבת אחריך כבר זמן מה ומאוד מרותקת מהנחישות שלך להנציח את המבנים המתים שחיו פעם בגדול.
גם אני נתקלת מידי פעם בפעם במבנים קרועי חלונות, הרוסים ונטושים וגם אני חשה דחף בלתי רגיל להיכנס אליהם ולצלם.
לפעמים עושה את זה ולפעמים… פוחדת שהם יקרסו עלי.
כל הכבוד על האומץ והדבקות ברעיון ההנצחה.
ספטמבר 18, 2018 at 11:51 pm
תודה רבה על תגובתך המעניינת, ענת, כייף לקרוא, שנה טובה, שרון
נובמבר 14, 2018 at 12:36 pm
ביקרתי רק פעם אחת בדולפינריום. היו אלה ימי הזוהר של המקום, וגם אז חשבתי, שזהו בעצם בית סוהר של החיות שהושמו שם. ולאחר שכתבתי כל זאת, עדיין עצוב לי מאד לראות את המקום, דרך העיניים והתמונות שלך, בחורבנו. הצילומים מרשימים ונותנים מבט כואב על הרס ועזובה. תמונה אחת במיוחד משכה את עיני ומאד התחבבה עלי, זוהי תמונה, בה רואים כסא אחד, לבן ובודד, מול הים, שני בקבוקים נטושים אחת באופק. מבחינתי זוהי תמונה ראויה לנצח בכל תחרות צילום.
שמחה להכיר.
אילנה.פ
פברואר 15, 2020 at 8:52 pm
חברים, ידידים, מכרים, עוקבים נאמנים, גולשי הבלוג הותיקים והחדשים.
זהו זה, הגיע הרגע המיוחל. אחרי 16 שנה של עשייה, יצירה ותשוקה אני גאה לכתוב שהשקתי את קמפיין ההדסטארט שלי להגשמת החלום של ספר הצילומים הראשון, והכה מתבקש שלי, "נטושים".
אתם מוזמנים להיכנס, לקרוא, לצפות בסרטון, לבחור לכם תשורה ולתמוך במפעל החיים שלי. הצטרפו אליי. הגיע הזמן לספר הזה!!!! תודה.
שרון רז
נא להקליק כאן:
https://headstart.co.il/project/55349
דצמבר 6, 2022 at 7:46 am
מהמם, נשארתי עם דמעות מוצף ברגשות…..הצילומים פשוט מדהימים,תודה
דצמבר 6, 2022 at 11:22 pm
תודה רבה