תודות לפוסט של העיתונאית, הבלוגרית וכיום בעיקר הבמאית, היוצרת, היזמית והדוקומנטריסטית דבורית שרגל בפייסבוק לפני זמן מה, ניגשתי לצלם, בחלון זמן קצוב ולחוץ, בניין נטוש, בתהליך פינוי בינוי, אחרי הפינוי, לפני ההריסה ובוודאי הבינוי. זהו שיכון מודרניסטי המורכב משלושה חלקי בניינים ושלוש כניסות. רח' רננים 2-4 רמת גן. הבנתי מדבורית שהבניין היה נטוש כך שנים, עקב סכסוכים, וכשהגעתי, אחרי כל השנים הללו, בדיוק סגרו אותו בגדר איסכורית. ממש לפני שסיימו נכנסתי איכשהו ובסוף הסשן הלחוץ הזה כל הגדר נסגרה ונכלאתי בפנים. איכשהו הצלחתי להוציא את עצמי ומיהרתי להמשך יומי. רציתי לשוב לכאן אח"כ כי לתוך חלק מהדירות לשעבר אי אפשר היה להיכנס, הן היו נעולות, ובעיקר בגלל שכנראה בחדר מדרגות אחד מהשלושה לא הייתי כלל. אגב גם את חזיתות הבניין לא צילמתי. לא הספקתי. אבל הנה, לעולם לא נדע מתי הכל ייהרס אבל זה נהרס, את זה אני יודע מעדכון מדבורית מהשבוע, וכך נשארתי ונשארתם עם הסשן הזה בלבד. גם זה משהו.
אז הנה 80 צילומים, סוג של תערוכה וירטואלית אינטרנטית נוספת, מבניין מודרניסטי ותיק, שעמד עשרות שנים בשיכון ותיקים ברמת גן, ננטש ואז פתאום נפח את נשמתו ונעלם. כנראה שיהיה כאן בינוי חדש יום אחד אבל זה כבר לא מעניין אותי.
כל הצילומים הוקטנו, כולם צולמו על ידי, שרון רז, והנה הם לפניכם ביום העצמאות ה-71 למדינת ישראל, שבמובנים לא מעטים הולכת ונגמרת לנו מול העיניים. אין להעתיק צילומים מכאן ללא קבלת רשות מפורשת ממני בכתב. בהנאה. תודה לדבורית שרגל.
שרון רז, 9-5-2019
תוספת לפוסט – 4 צילומים של דבורית שרגל- ותודה שוב לה- 3 כשהיה נטוש, מה שגרם לי להגיע לשם בעצמי אחר כך, וצילום אחד מההריסה:
ותוספת אחרונה- מ-דף הפרויקט באתר "בית וגג" – המבנה החדש שיהיה כאן בעתיד:
-סוף-
מאי 9, 2019 at 10:10 am
מה שהכי מזעזע אותי זה שאנשים הותירו את הבתים כאילו הם פליטים שברחו מהפצצה. מברשות שיניים ישנות, מזרן מטונף, כרית עם ציפית של ספיידרמן, כלי מטבח, וילונות, ספה. זה ממש משונה בעיני. גם אם הבניין מיועד להריסה, סַלקו משם את החפצים הכ"כ אישיים שלכם, לא?
אבל כמובן מאוד יפה הפרויקט שצילמת. יופי כואב כזה.
הבניינים נהרסו ב-5.5.19, 9:30, היה טקס, מתברר ("בית וגג – קרן להתחדשות עירונית" אחראית על המיזם והיא זו שניהלה את המאבק עליו בעשור האחרון). הם הזמינו את הדיירים לטקס ההריסה והבטיחו להעלות אלבום תמונות בקרוב. מקווה שצילמו בווידיאו את ההריסה. הכל נעשה ממש בחטף אחרי עשור של לוחמה ברשויות המתנגדות ובדיירי שיכון ותיקים.
רננים 2-4, שיכון ותיקים, הפך לאבק. גם את ההריסות פינו במהירות וכעת יש שם כבר כמעט קרקע משוטחת לגמרי. כך שצילמת ממש ממש ממש ברגע האחרון.
מאי 9, 2019 at 10:33 am
אותי זה מזמן לא מזעזע כי אני רגיל לזה, למה שאנשים משאירים אחריהם. זה נוכח בכל הבתים והבניינים שאני מצלם, של מגורים, במיוחד השיכונים של פינוי בינוי אבל גם בתים. זה רק רכוש, חפצים, שכנראה מאסו בהם. לי זה טוב כי אז אני מעט טועם מאופיו וטעמו של המשתכן לשעבר. רמזים קטנים. מוזר לאללה שהוא עמד עשור ולא נתקלתי בו ולא ידעתי כך שמזל שבזכותך נודע לי ומזל שהספקתי, גם אם לא באופן מלא. תודה רבה דבורית, ויום עצמאות שמח…
מאי 9, 2019 at 11:52 pm
מדוע שלא לצבור ארטיפקטים נטושים.להציגם כארכיאולוגיה עכשוית, מלווים בתחקיר השוואתי,נקודות ציון מיקום ( לוקוס 47 מטבח, קרטון משקה צהוב) , ( לוקוס 73, מטבח השכן,קולב זנבנב אדום תקוע בקיר ) … כל כך אנושי.
מאי 10, 2019 at 8:02 am
חח… הנה, אני צובר אותם, את הארטיפקטים של הארכיאולוגיה העכשווית האנושית הזו, פשוט מצלם אותם, לא לוקח פיזית, לא, כן מצלם ומנציח בקונטקסט שלהם ורק כך. חוץ מזה שאין לי מקום בידיים או מקום איחסון, אם הייתי אוסף, ואם הייתי אוסף אז אולי דברים יותר שווים מבתי קולנוע, אבל לא. משאיר כך. הם שייכים למקום וכך יישארו עד שייגרסו עם הקירות. תודה מיכאל
מאי 17, 2019 at 10:42 pm
פוסט מקסים. התמונות מדהימות. תודה רבה! לגבי טקסי הריסת בניינים – התוודעתי לנושא רק עכשיו בעקבות התערוכה שתיפתח במוזיאון העיר בחיפה וזה בדיוק שמה, ״מסיבת הרס״. רעיון משונה, להזמין אנשים לטקס כזה.
מאי 17, 2019 at 11:27 pm
תודה רבה לך רונה. וכן, רעיון משונה.
יוני 10, 2019 at 9:20 pm
נשארתי המומה מעט נוכח התיעוד החי כל כך של החפצים המתים הדוממים שנותרו במקום הנטוש, כמו גלי עד לחיי האנשים שגדשו את הקירות הללו בטרם נהרסו ולא נודע כי היו כאן.
אני עוקבת אחרי התיעוד שלך כבר זמן מה ונמלאת בכל פעם הערכה רבה למה שאתה עושה, ביחד עם עצב על ההרס, על המחיקה הכל כך גסה הזו של מה שהיה פעם מקום חי ופועם. הדולפינריום, מפעלים שננטשו, וכעת המבנה הזה…
השאריות שנותרו בו באמת משרות תחושה של פליטות, בריחה, נטישה בסיטואציה קשה.
סוכריות החמאה בצלוחית המהודרת, התמונות על הקירות, מאוורר צבעוני שפעם, לפני אלפי שעות וימים איזה ילד מאוד שמח בו…
יש משהו מכמיר לב בתיעוד נטישה.
תודה לך.
יוני 11, 2019 at 10:49 am
תודה רבה ענת. מעריך מאוד את תגובתך. כייף לקרוא.
פברואר 15, 2020 at 8:48 pm
חברים, ידידים, מכרים, עוקבים נאמנים, גולשי הבלוג הותיקים והחדשים.
זהו זה, הגיע הרגע המיוחל. אחרי 16 שנה של עשייה, יצירה ותשוקה אני גאה לכתוב שהשקתי את קמפיין ההדסטארט שלי להגשמת החלום של ספר הצילומים הראשון, והכה מתבקש שלי, "נטושים".
אתם מוזמנים להיכנס, לקרוא, לצפות בסרטון, לבחור לכם תשורה ולתמוך במפעל החיים שלי. הצטרפו אליי. הגיע הזמן לספר הזה!!!! תודה.
שרון רז
נא להקליק כאן:
https://headstart.co.il/project/55349
אפריל 3, 2023 at 9:05 pm
אמנם עברו 4 שנים והגעתי לכאן אחרי שחיפשתי תמונה של מבנה נטוש אחר ברמת גן, חייבת לומר שהצילומים שלך מאוד מרשימים והבלוג שלך מדהים.
גם אני רואה את היופי במבנים הישנים והנטושים שלדעת רב האנשים ״צריכים לההרס״ לטובת הקמת מגדל מגורים.
אף על פי כן, אציין שבמקרה זה העצב של ההריסה מהול בשמחה. שכן, זהו שדרוג רציני מאוד ברמת החיים של הדיירים ולמרות שיש יופי בבתים מסוג זה, לא תמיד קל ונעים לגור בהם.
מקווה מאוד שתמשיך בעשייה המדהימה שלך 🙂
אפריל 4, 2023 at 12:33 am
תודה רבה לך נוגה, חג שמח, שרון רז