כתבה חדשה עליי במוסף כלכליסט + הערות והארות

****

מתכבד להציג בפניכם כתבה חדשה וגדולה עליי במוסף כלכליסט (3 עמודים בעיתון הפיזי).

ביום שני פנה אליי העיתונאי יוגב כרמל וביקש לראיין אותי לכתבה עליי, בעקבות קמפיין ההדסטארט שלי שהוא ראה, להוצאתו לאור של ספר הצילומים הראשון שלי "נטושים".

אתמול, יום חמישי, התפרסמה הכתבה – הנה הלינק לצפייה ולקריאה:
https://newmedia.calcalist.co.il/magazine-20-02-20/m03.html

הטקסטים בכתבה הם קצת ב"מיקס" כזה. הדיוק מאוד חשוב לי ולכן הנה כמה הערות קטנות, תיקונונים, הבהרות קלות, הארות מאירות ודיוקים:

1. הכותרת נבחרה ל-"חרדת נטישה".
   ובכן- לי אין חרדת נטישה, ואין לי חרדות לגבי נטישת מבנים. נהפוך הוא. יש לי חרדת אי-נטישה. ביום שבו לא יישאר אף מבנה נטוש על הקרקע (לא יקרה אבל נדמיין…) אני אהיה מאוד מאוד עצוב ומבואס. אינני רוצה לחיות בעולם שבו אין מבנים נטושים. אינני רוצה לחיות בעולם שבו כל המבנים הם חדשים או יחסית חדשים. אינני רוצה לחיות בעולם שבו הכל מהונדס, נקי, מתוקתק, נשלט, מתוכנת, מסודר ומנודל"ן. כל עוד יש מבנים נטושים שאני צריך ורוצה לצלם אשריני ואני חי ויוצר.
2. "תיעדתי מבנים מכל סוג אפשרי: מגורים, מפעלים, בתי עם, חדרי אוכל ועוד".
   זה הכי בקצרה. קוצץ מדי. יש עוד המון "ועוד" – מתחמי פינוי בינוי נטושים לפני הריסה, בתי קולנוע נטושים, אולמות תרבות נטושים, תיאטרונים פתוחים נטושים, בתי מלאכה נטושים, בתי חרושת נטושים, בריכות נטושות, אצטדיונים נטושים, מתקנים חקלאיים נטושים, אסמים נטושים, מגדלי מים נטושים, בתי כנסת נטושים, מקוואות נטושות, ביתנים נטושים, בתי פרדס נטושים, בתי באר נטושים, בסיסי צבא נטושים, מבני משטרה (מצודות טיגרט) נטושים, תחנות רכבת נטושות, בתי ספר נטושים, תיכונים חקלאיים נטושים, גני ילדים נטושים, מוסדות ומבני ציבור נטושים, בתי הבראה נטושים, בתי חולים נטושים, מרפאות ותחנות לאם ולילד נטושות ורק עכשיו ניתן לכתוב- "ועוד ועוד ועוד".
3. את הצילום שלי (של פניי) צילם ג'וני בעהם ותודה רבה לו. משום מה הקרדיט עדיין לא עודכן בכתבה באתר שלהם.
4. הצילום העליון- "בית פרטי, הוד השרון" – הוא כבר נהרס מזמן, הבית הזה.
5. "קולנוע ירקון, ראש העין. נפתח ב־1955, נסגר ב־1980, אמור לעבור שימור, אבל עדיין נטוש"- כותרת הצילום.
   כן, אמור לעבור שימור שלמעשה כבר התחיל ולהיהפך למתנ"ס קהילתי. כמדומני לא התקדמו מאז שיש גג חדש. בפנים רק אדמה חפורה עדיין. אבל "נטוש" הוא לא ההגדרה כבר. ממתין לשאר שלבי הבנייה. כל התכולה אינה נמצאת במבנה כבר מזמן. זה רק 4 קירות היקפיים, אדמה בפנים וגג חדש מעל.
6. "אהבת הבניינים באה מאמא שלו. היא עבדה כשרטטת במשרד אדריכלים, והוא זוכר את עצמו כילד משחק עם הרפידוגרף (עט השרטוט), לומד אדריכלות משולחן השרטוט."
   אמי למדה שרטוט אבל עם תחילת עבודתה במשרדים נוכחו לראות ולהבין שהיא מוכשרת, מעבר לשרטוטים עצמם ולהכשרתה המקורית, ומבינה טוב תכנון ולכן בעצם תכננה בתים ומבנים לאורך כל הקריירה שלה, כשכירה וגם כעצמאית. אני לא שיחקתי עם הרפידוגרף, רק צפיתי בה משרטטת ומתכננת.
7. "אני אוהב את הסגנון הישן והפשוט."
   ובכן- זה לא בדיוק סגנון אלא גם העדר סגנון. אני אוהב פשטות, כנות, אמת, וצניעות בבנייה של פעם- שנות העשרים ועד שנות השבעים של המאה העשרים. ואוהב במיוחד מודרניזם / סגנון בינלאומי / "באוהאוס" מעשרות השנים הללו. כל זה ועוד.
8. "בניינים נטושים זה לא עצוב, זה דבר מאוד יפה."
   אז מיד בהמשך למשפט הזה אני מצוטט מדבר על מלנכוליה, נוכחותה בחיי ואהבת המלנכוליה, ועדיין- מבנים נטושים הם לא ממש עצובים ולא ממש לא עצובים. עצב מתקשר לי לדברים מהותיים יותר כמו מוות והיעלמות של אנשים ובעלי חיים. כאן מדובר יותר במלנכוליה נוגעת ויפה.
9. "ויש תוספת של פחד ואדרנלין כשנכנסים למקום נטוש. נתקלתי בנרקומנים, כלבים מסוכנים, תקרות אזבסט, סכנת התמוטטות."
   אין ממש פחד. רק במקרים פחות שכיחים יש קצת כן. אדרנלין קצת כן. בעיקר התרגשות פנימית מרוסנת, תשוקה ענקית וסקרנות אינסופית. והכי- הבנת חשיבות התיעוד והצילום שלי וההתייחסות לכך באותו הרגע כאילו מחר הבניין ייהרס ע"י דחפורים. הכל מהול. לנרקומנים, שב"חים וכלבים- היו מקרים מעטים מאוד. נתקלתי יותר בעקבותיהם ופחות בהם. לגבי תקרות אזבסט אז גם דרכתי בלית ברירה פה ושם על שברי אזבסט רבים של תקרות שכבר נפלו על רצפות וגדשו אותם. יש משימה אישית שהיא גם ציבורית לטעמי ואני צריך לבצע אותה וסומך רק על עצמי, כמו גם לנקז יצירתיות במקביל, שזה קריטי לנפש. שלי.
10. "אני רואה בעצמי אמן שהאמנות שלו היא הבניינים, לא הצילום עצמו, ואני רוצה גם להציג במוזיאונים."
    תוצרי האמנות שלי הם הצילומים. הם תוצרי הפעילות היצירתית שלי בשטח. הצילום הוא תיעודי או אמנותי או שניהם, תלוי בסיטואציה הצילומית. הצילומים מכילים כמעט אך ורק מבנים וכמעט אך ורק במצבם הנטוש. האמנות שלי נובעת מיצירתיות חזקה ומתשוקה עזה למה שאני מנציח בעיניי עם המכשירים הנקראים מצלמות. אני לא רק "רוצה" להציג במוזיאונים. אני אציג במוזיאונים. זה לגמרי ברור לי. אני רק מעוניין שזה יהיה עוד בחיי ולא רק אחרי מותי. צריכים שכמה בריות יתעוררו מתרדמתם.
11. "…אפילו קעקעתי על הזרוע את צורת הבמה של הקולנוע כפי שאני זוכר אותה"."
    לא רק את "צורת הבמה" כי אם את כל מבנה הקונכיה שהכילה את הבמה, מסך הקולנוע וכ"ו. לא רק כפי שאני זוכר אותה אלא ציירתי/שרטטתי סכימה דו מימדית פשוטה על פי צילום ארכיון ישן ונדיר.
12. "סבא רבא שלי מרדכי שלום סימקין היה בן למשפחה ותיקה בפתח תקווה וממייסדי תעשיית הקרח בארץ. הוא הפעיל בית קירור גדול בפתח תקווה…"
    הוא לא נולד בפתח תקווה, סבא רבא שלי, אלא הגיע לפתח תקווה ושם בהמשך יצר בין השאר את בנו- סבא שלי יואל סימקין- ולכן אני דור שלישי באם המושבות. הוא הקים את בית הקירור ומפעל הקרח הראשון בארץ ברחוב השוק 5 בת"א, זה התחיל מהצורך לרפא את הפצועים מהפרעות בשנות ה-20 של המאה ה-20. בהמשך קמו בתי קירור גם בפתח תקווה ובחיפה.
13. "צילמתי כמה תמונות מהמכונית, אבל הבן הקטן שלי ישב מאחורה ועשה קצת רעש ולא יכולתי להמשיך לצלם."
    הבן שלי, שהיה אז כבן שנתיים, לא עשה קצת רעש אלא להפך- הוא ישן חזק במושב האחורי. זו כנראה הסיבה שגם נסעתי ושוטטתי עם הרכב, כדי לתת לו עוד זמן לישון טוב בנסיעה/ברכב. היתה לי אז לזמן קצר מצלמת פילם שבת דודה הלוותה לי. בזכות זה שהייתי עם בני אז הגעתי למזלי לאותו בית קירור מיתולוגי, שהיכרתי כילד כשהיה פעיל, וכך לפחות הנצחתי ב-6 צילומים בלבד את המבנה לפני שנהרס. זה שמאז אני מפנטז על לצלם שוב יותר פרטים ממנו, מבית הקירור הזה, זה כבר סיפור אחר, חלק מהעניין הזה שקשה לי לגמרי להבין ולהשלים עם היעלמות המבנים לעד. מתסכל.
14. כל הצילומים בכתבה הזו במוסף כלכליסט הם כמובן שלי. כרגע זה מצויין שם רק בכותרת העליונה של הכתבה (באתר האינטרנט) ובצד (בעיתון הפיזי).
15. אתם מוזמנים להגיב למטה בכתבה.
16. זהו. עכשיו למי שטרם הספיק לפעול – תיכנסו ללינק, צפו בסרטון של הדקה וחצי, תקראו, בחרו תשורה (מדרגת תמיכה) כרצונכם, תמכו והשתתפו איתי בהגשמת ספר הצילומים הראשון שלי שיהיה פוער לסתות ומרגש. תודה רבה. – הקישו כאן – .
17. בהמשך מוזמנים כמובן גם לשתף ולהפיץ בפייסבוק, בטוויטר, בכל הרשת, בוואטסאפ, במיילים וכ"ו.
18. תודה!!