היסטוריה מקוצרת:
1904 – בית חולים של המיסיון האנגלי. אדריכל- גוטליב שומאכר.
בזמן מלחמת העולם הראשונה – שימש כבסיס צבאי טורקי.
1919 – 1920 – אכסניה לפליטים נוצרים.
1921 – 1935 – בית ספר תיכון "הקולג' הסקוטי". נוספה כנסיה.
1936 – 1942 – מפקדת חיל הספר העבר ירדני.
1943 – 1984 – בית הבראה של קופת חולים כללית ע"ש יוסף בוסל.
בחלק משנות השמונים – מרכז קליטה לעולי אתיופיה.
מאז עד שנות ה-2000 – נטוש. נקנה ע"י המכללה האקדמית צפת.
2016 – אני מצלם במתחם.
2017 – 2021 – החל תהליך שיקום ושימור במתחם.
29-04-2021 – אתר האינטרנט הראשון שלי "אדריכלות נעלמת", שהושק ב-2005, חוגג היום 16 שנים!!
16 שנים באינטרנט זה כמו 66 שנים במציאות. האתר השפיע לכל עבר אז ומאז.
(הבלוג הזה, "נטוש", הושק שנתיים אחר כך, ב-2007)
הפוסט הזה יחשוף לראשונה חלק מצילומיי ממתחם בית בוסל, רק את של המבנה הראשי.
כל הצילומים מוקטנים. אין לעשות בהם כל שימוש ללא אישור מפורש בכתב ממני.
הספר "נטושים" שיצא לאור ב-2/11/20, מכיל 224 תצלומים שלי, שניים מהם מבית בוסל.
להזמנת הספר ו/או להזמנת הרצאות פגז שלי ו/או להזמנת תמונות/הדפסים, ו/או להזמנתי להציג תערוכות, ניתן לפנות אליי בכתובת המייל הזו- bddaba@gmail.com או במסרון וואטסאפ ל- 0544208050.
מחר, יום שישי ה-30 לאפריל, תערוכתי "נאלמים" תינעל. אהיה שם בין עשר בבוקר לאחת בצהריים ואז מפרק. גלריה בית דרור, קיבוץ עינת. הזדמנות אחרונה בהחלט לראות.
ל"ג בעומר נחמד לכם. המדורות מזיקות מאוד לסביבה, לבעלי חיים ולבני האדם, נא להימנע מלהדליק כאלו.
שרון רז
שרון רז 29-04-2021
אפריל 29, 2021 at 10:29 pm
וואוו איזה בניין מדהים, ואיזה צילומים נהדרים. ממש עשית לי חשק לנסוע לשם, ומצד שני עצב גדול, על כך שנכסי תרבות ואדריכלות כל כך מיוחדים בארץ הזאת הולכים ומתפוררים.
אפריל 29, 2021 at 10:53 pm
תודה רבה ורד. המבנה כבר שוקם ושומר, כמו שכתבתי למעלה. הוא כבר אינו נראה כך, נטוש. הוא באמת התפורר במשך שנים רבות אבל גורלו דווקא שפר עליו והוא ניצל, כלומר הוא לא נהרס, אלא עבר שימור. מבחינתי האישית, כמו שאני תמיד מסביר, מבנה שעבר שימור הוא כאילו כמו מבנה שנהרס, כי הוא כבר אינו במצב אותנטי כמו שהוא כשהוא נטוש. אבל הייתי שם כשהיה במצב אותנטי. זה הפוסט, מפרסם בשנים האחרונות בד"כ רק אחרי הריסות (בד"כ מה שקורה) או תהליכי שימור, שהם נדירים יותר.
אפריל 30, 2021 at 6:17 am
נפלא. שמחה לראות שאתה ממשיך במפעלך החשוב (ומכין ספר שני…).
תמונות נהדרות.
ניצה
מאי 1, 2021 at 8:46 pm
תודה רבה לך, ניצה.אני כל הזמן ממשיך במפעלי החשוב, רק ממעט, מסיבותיי שלי, להציג כאן או בכלל את החומרים. לא עובד עדיין על ספר שני, עסוק עם מכירת הראשון. אבל יש חומרים רבים לספר שני ולעוד ספרים. שבוע טוב
מאי 1, 2021 at 11:12 am
לבכות על איך שחולפת לה תהילת עולם. מכול חלון שבור פורץ בכי, מכל סדק-יללה. הכתובות על הקיר מספרות על כאב. רק הצמחיה נושאת עליה רמז לתקווה. אתה תמיד מביא כל כך הרבה צילומים, לא חוסך, וככה אני תמיד מרגישה שאני שם מאחורי העין המתבוננת שלך. תודה, שרון.
מאי 1, 2021 at 8:49 pm
כה אוהב את מילותייך, תמיד, ומתחבר אליהן. כשאת מגיבה זה מאוד מחמיא לי. מביא הרבה צילומים, ועם זאת, רק שתדעי, שיש עוד המון משם, שמתי כאן "רק" מבחר. תודה רבה תמי יקרה ושבוע טוב
מאי 1, 2021 at 11:15 am
במחשבה שנייה הייתי צריכה לכתוב את כל זה בלשון עבר, אבל גם הרס זה סוג של תהילה…המשוקם כבר נראה פחות פיוטי, נכון?
מאי 1, 2021 at 8:50 pm
אכן + המשוקם משומר משופץ כבר כמעט ולא מעניין אותי בכלל. זה כמעט כמו שהוא נהרס, מבחינתי. כמעט.