פוסט חדש על פינוי בינוי. כבר היה לפחות פוסט אחד כזה בעבר כאן בבלוג.
אחרי הפינוי, בשלב הנטישה, לפני ההריסה וכמובן לפני הבינוי החדש העתידי.
זו בהחלט אינה סוג הארכיטקטורה שאני אוהב במיוחד ואינה סוג הנטישות שאני אוהב במיוחד. זו נטישות טריה ומאוד זמנית.
ועדיין, זה מעניין בעיניי ולכן צילמתי כאן. יש פרוייקטים רבים של פינוי בינוי בארץ וכמובן שלרובם אין לי זמן וכסף להגיע, וגם לא צורך כזה.
המתחם הזה היה מורכב משני בנייני שיכוני רכבות שבכל אחד מהם 3 כניסות. המתחם, ברחוב אחד העם ברמת גן, נהרס יחסית לאחרונה.
למרות שהיו שיכונים מכוערים הם היו ממוקמים באיזור הפונה אל הפארק הלאומי, מה שאפשר יהיה לראות כאן בפוסט בכמה תצלומים.
ייתכן וזו הפעם הראשונה, אינני זוכר כבר, שאני משתמש ומציג גם צילומים ממכשיר הסלולרי, בנוסף לאלו שמהמצלמה.
לפניכם 46 תצלומים נבחרים ומוקטנים מהמצלמה ולאחריהם 74 תצלומים מבחרים ומוקטנים ממצלמת הסלולרי. בסה"כ 120 תצלומים. תיהנו.
אין להעתיק או לעשות כל שימוש בתצלומים שכאן ללא אישור בכתב ממני.
ניתן להזמין ממני, ורק ממני, את הספר "נטושים", שיצא כמעט לפני שנה, כמו גם הרצאות לחוגי בית, דיורים מוגנים, חברות, ארגונים וכו.
ניתן לפנות למייל שלי bddaba@gmail.com או ל-וואטסאפ 0544208050. איני עונה לטלפונים לא מזוהים. תודה.
שרון רז
























































































































מה נשאר מכל זה כיום? שטח ענק של אדמה מוקף בגדרות איסכורית לבנות וזה:
שרון רז
אוקטובר 26, 2021 at 9:09 pm
וואו שרון, זה הורס, הצילומים שלך קורעים את הלב. אני כבר לא רואה בניינים ושיכונים, אלא שאריות נשמה של אנשים שחיו ואהבו ורבו ומי יודע מה עשו בחדרים ההרוסים המכורסמים שלהם. הצעצועים המרופטים והשבורים כמו ילדות שחלפה, הרהיטים המפורקים שפעם השקיעו בהם ובחרו אותם לפי טעמם, אנשים ומשהו כל כך אלים ומקומם ועצוב. צילום של כורסה הפוכה על צידה אומר הכל. איזה פוסט, אימא.
אוקטובר 26, 2021 at 9:23 pm
תמי נשמה יקרה. אני אוהב תגובות בבלוג. אני אוהב במיוחד תגובות חמות, מעניינות, חכמות ומרגשות. התגובות שלך הן תמיד הכי. את מבינה ממש לעומק, גם במימד הצורני, צבעוני, מופשט ואמנותי וגם במימד האנושי והנפשי. אוהב את העיניים והמוח שלך.
אוקטובר 26, 2021 at 9:43 pm
יואו שרון. אלו הצילומים המדכאים ביותר שצילמת. וכבר ראיתי צילומי פינוי-בינוי שלך. באלו הספציפיים יש יותר הרס, כיעור, הזנחה, השמדה, מכל מה שראיתי
קשה להיווכח בחיים תוססים שהיו שם פעם, הכל אובדן ואבדון:( קלטת את זה בול
אוקטובר 26, 2021 at 9:57 pm
דבורית יקרה. אינני יכול להתכחש לעובדה שיש כאן צילומים כבדים, מדכאים במידת מה או מלנכוליים באופן קיצוני. אכן נפגשתי כאן בהמון הרס, הזנחה, כיעור, בלגן, התעמרות, אלימות והתפוררות. הישן הפחות יפה לאחר התרוקנות וטרנספורמציה ממיכלים לחיים כלשהם לעזובה זמנית שמחכה לגריסה. בתפר הזה נכנסתי. תודה רבה
אוקטובר 27, 2021 at 7:49 am
מסכימה עם תמי, אבל ראיתי גם הומור…
ככה נתנו לך להיכנס? הזמן שבין הנטישה להרס כל כך אינטימי. איך נכנסת
אוקטובר 27, 2021 at 8:48 pm
תודה איריסיה יקרה. לא היה כבר אף אחד כאן, אלו מבנים נטושים ובמקרה זה הכל היה פתוח לחלוטין לרחוב, זה רק להיכנס לבניינים ולעבור דירה דירה. חלק היו נעולות ורובן לא. פשוט לא נראה לי שיש הרבה שמעוניינים לדרוך על המון זכוכיות וזבל, להיתקל באבק וקורי עכביש ולהריח מגוון רחב של סרחונות, עובש וכו. עליי. אתם צריכים רק לגלול למטה על האצבע והעכבר, אני ספגתי את השאר…
אוקטובר 27, 2021 at 7:53 am
מכמיר לב. וכמו תמיד אתה לא מקל על המתבונן – לא בורר עבורו את התמונות ״הכי טובות״, לא עורך, רק מוליך אותו איתך ומבעד לעיניך, במסע אל חורבות הבית שאוצר שרידי ימים יפים יותר, שנגלה בפניך חדר אחר חדר, מן הפנים אל החוץ ובחזרה. מעורר השתאות, המכלול וכל פרט בו. תבורך.
אוקטובר 27, 2021 at 8:52 pm
תודה ורד יקרה. אכן מכמיר לב. אינני מנסה להקל על המתבונן/הקורא כאן אבל כן היתה מעט צנזורה, היו צילומים אפילו קשים יותר וכולם בהחלט עברו צמצום מוקפד בגלל שיש הרבה יותר. אלו באמת הנבחרים מבחינתי. אבל כן, זה לפרצוף. זה ריאליזם עירום ולגמרי אמיתי ומדמם. התהליך של ההתיישנות של השיכונים ארוך אך תהליך הפיכתם לחורבות מבולגנות ושרידים הוא די קצר. שוב תודה.
אוקטובר 27, 2021 at 10:10 am
יש פה קלאסיקות של פעם כמו הסרט "אדום ליאון" בקלטת והספר "הבכור לבית אבי" של דבורה עומר.
היום הכל דיגיטלי ואין קלטות. ספק אם הילד שלי יקרא ספרים כתובים (בינתיים יש לו ואני מקריא לו).
מצד אחד העיצוב של פעם הוא יותר חמים והיום הכל קר ומינימליסטי.
מצד שני בדירות חדשות הכל אחרת. לדוגמה איפה שאני גר יש חלונות כפולים ותריסים חשמליים שזה סוג של כייף כי זה אוטם את כל הבחוץ אם רוצים.
אחלה צילומים
אוקטובר 27, 2021 at 8:54 pm
כן, כבר מזמן הרוב דיגיטלי. ילדי הדור החדש, המילניום החדש, נולדים לעולם מהיר, גדוש ומרצד, עולם אחר לגמרי ממה שאנו חווינו, לטוב ולרע. תודה רבה רונן