סיכום שלי למוזיקה הכי טובה לטעמי ובשבילי בשנת 2014 – שרון רז

*****

בין ינואר ליולי (7 חודשים) שמעתי, כרגיל, הרבה מוזיקה. בתחילת אוגוסט אמא שלי נכנסה לבילינסון. בתחילת אוקטובר היא נפטרה מסרטן. בחמשת החודשים האחרונים של השנה, בין אוגוסט לדצמבר, האזנתי יחסית למעט מוזיקה. עדיין- בכל זמן פנוי כלשהו המוזיקה היא זו שבד"כ נתנה קצת נחמה ומזור ריגעי לנפש. חיפשתי בד"כ יותר שקט ומרגוע, פחות מילים ויותר צלילים לכל הצרות והמכאובים סביבי ובתוכי. זו היתה השנה המוזיקלית שלי, אלו היו החברים המוזיקליים העיקריים, הבולטים והמצטיינים בשבילי השנה.

ג'ון קייל בן 68 היום

ג'ון קייל בן 68 כבר.

הוא אחד מהאמנים/מוזיקאים/יוצרים הכי חשובים שחיים עדיין כיום. אני נוטה לומר כי הוא האמן החי האהוב עליי.

בואו נחגוג את יום הולדתו עם מבחר קליפים מ-יו-טיוב. עם הזמן מתגלים באתר זה עוד ועוד חומרים נדירים מהעבר שלא ראו אור ממש עד היום. אפשר כיום למצוא חומרים שונים ומגוונים מכל שנות פעילותו, חומרי אולפן וחומרים רבים בהופעות חיות, בהופעות טלוויזיה וכ"ו. חומר מרתק ברובו.

ג'ון קייל נולד ב-1942 ב-גארננט שבוויילס. אביו היה כורה פחם ואימו היתה מורה. הוא היה בנם היחידי. הגאון המוזיקלי שצמח בבית ניגן ומנגן בויולה, בקלידים, בגיטרה, בבס, בצ'מבלו, בהרמוניום, בצ'לסטה, במארימבה, בקרן, בנבל, בפסנתר ובאורגן. הוא גם שר. קייל למד מוזיקה בלונדון, קיבל מילגה, והושפע ממוזיקאים אוונגארדיים כמו לה מונט יאנג וג'ון קייג'.

בשנות השישים המאוחרות הצטרף ללו ריד ב-וולווט אנדרגראונד החד פעמית ועזב/הועזב אחרי שני אלבומי מופת קלאסיים. כאן פצח בקריירת סולו מופלאה וייחודית, שנמשכת עד היום. הוא גם כתב פסקולים לסרטים וגם הפיק אמנים ולהקות בתקליטים שנחשבים משפיעים מאוד כמו הסטוג'ס (ואיגי פופ), פטי סמית', ניקו, הפי מאנדייז ועוד.

מארק לינקוס מת

זה תמיד כה מפתיע, שוב ושוב.

מישהו מת. מתאבד. פתאום. כך זה קורה.

פתאום נעלם איש. פתאום יוצר מוכשר מעלים את עצמו לתמיד.

לא יהיו יותר הופעות, לא יהיו יותר שיתופי פעולה, לא יהיו שירים חדשים, היצירה נעצרה.

מארק לינקוס היה כותב בחסד. היה. השירים האלו שהוא כתב וניגן ושר יישארו לנצח בלב.

עצוב.

1996, גלזגו, סקוטלנד. אני רואה אותו/אותם. הופעה קטנה גדולה, הפתעה, חווייה ענקית, אז הלהקה בתחילת דרכה המופלאה, עם התקליט הראשון הנהדר, עם מארק לינקוס ישוב על כסא גלגלים, כי היתה לו תאונה לפני כן בה נרדם באמבטיה שיכור ואחר כך הפך כמעט לנכה, כי הרגליים לא זזו, עם רמקול שמעוות את קולו ושירים מרגשים אחד אחרי השני. חווייה שתישאר איתי תמיד.

הוא שר לכם, הסבא הזקן שלכם

מה שאולי אף פעם לא היה לכם, כנראה שלא חוויתם דבר כזה, אבל עכשיו אתם יכולים.
 
לשמוע ולבכות – ג'וני קאש חדש – "אין שום קבר".
 
החלק השישי והאחרון בהחלט של סדרת האמריקן רקורדינגס של ג'וני קאש עם המפיק ריק רובין ייצא ב-26 לפברואר, במה שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-78 של האיש בשחור. אצלי באוזניים ממש עכשיו, ב-לופ שלא נגמר. האלבום מכיל שירים של שריל קרואו, קריס קריסטופרסון, טום פקסטון, בוב נולן ואחרים, בביצועים של קאש. אלו סשנים שהתחילו בשנת 2002, אחרי סיום האלבום הרביעי בסדרה, ונמשכו עד מותו ב-2003. ג'וני קאש איבד את אישתו במאי 2003, כמה חודשים לפני מותו שלו, ואמר שההקלטות היו הדבר היחיד שהחזיק אותו חי. יש כאן רוחניות, מלנכוליה, מסתורין, שירים על אתגרי החיים, חיפוש הישועה, חברות, אמונה, כוח, חולשה, הישרדות ועל חלום השקט והשלווה. האלבום אינטימי, מינימליסטי, עירום, נקי, אקוסטי, שקט, מלנכולי, עצוב, מקסים, אישי. האיש, היוצר, הגוסס, מסתכל על חייו לאחור.

אנחנו רק בתחילת השנה, פברואר, אבל יש לי כבר באוזניים את אחד מאלבומי השנה שלי בדצמבר 2010.

מנצ'סטר היא לא רק עיר של כדורגל

זה די לא יאומן, כמות המוזיקה המעולה והחשובה שיצאה מהעיר הזו וממשיכה לצאת. כל כך הרבה להקות מצטיינות ונפלאות מעיר אחת אפורה וגשומה בצפון מערב אנגליה, ממש ממזרח לעיר ליברפול, שעליה כתבתי כאן בפעם הקודמת.

אז הנה עוד פוסט, השני במספר בסדרה החדשה על מוזיקה וערים בריטיות. הפעם זה היה קשה במיוחד כי הצמצום היה אכזרי. ויש להקות כאן שראויות לפוסט נפרד משלהן. תיהנו. מנצ'סטר.

ליברפול היא לא רק הביטלס

אחחח, ליברפול.

זה לא יאומן כמה אמנים ולהקות מצויינים/מצויינות יכולים/יכולות להגיע מעיר אנגלית אחת.

אפרוש כאן יריעה גדולה של מקצת מהמוזיקה שיצאה מהעיר האפורה והכה נהדרת הזו.

זהו פרק ראשון בסדרה חדשה שיזמתי כאן בבלוג ובה אציג מוזיקה לפי ערים בריטיות (ומדינות באי).

בפרקים הבאים – מנצ'סטר (כדאי!), גלזגו (מאוד כדאי!), בריסטול (אחושילינג כדאי!), אולי גם שפילד, אולי וויילס באופן כללי, ואולי דבלין או בלפסט או כל אירלנד וצפון אירלנד. תעקבו ותיהנו.

פייבמנט

למה? כי אני אוהב אותם. ולא, לא יהיו כאן שום צילומי מדרכות (…), רק מוזיקה. המטרה היא להכיר אותם למי שלא מכיר אותם. אבל אין לי כוח להסביר יותר מדי. מצטער מראש. הנה טיפה. אחת הלהקות הכי חשובות בשנות התשעים. לפחות. אמריקאים, קליפורניה. קמו ב-1989, התפרקו ב-1999. מתאחדים עכשיו (2010) לכמה הופעות בחו"ל. מוזיקה? אנדרגראונד, אינדי, אלטרנטיבה, לואו-פיי. שני מתופפים. אחד מטורלל. כותב ראשי וזמר- סטפן מלקמוס. חמישה אלבומים. כולם חובה. במיוחד השלושה הראשונים. זהו. תיהנו מהמוזיקה. הנה פחות או יותר השירים שלהם שאני הכי אוהב.