חיפוש

נטוש

צילום מבנים ותיקים ונטושים בישראל בהווה למען העתיד

תגית

מוות

בית מרגוע-מלון פיינגולד/אליזבת/גינוסר, טבריה

*****

בהמשך לפוסט הקודם שפרסמתי לפני שבוע- הנה הפוסט השני והאחרון על בניין זה. בחלק הראשון- בפוסט הראשון- הראיתי את החלק השמאלי של הבניין- 80 צילומים של תיאטרון-ראינוע-קולנוע אליזבת/אלישבע. בחלק השני- בפוסט הזה אציג את החלק הימני של הבניין- 80 צילומים של בית המרגוע-מלון פיינגולד/אליזבת/גינוסר בטבריה.

*****

החלק הזה של הבניין ענקי ומלא חללים, גרמי מדרגות שנגנבו מהם המעקות, מסדרונות וחדרים. החדרים דומים אבל בכל חלל אפשר כרגיל למצוא מראות שונים. כולי תקווה שבניין זה לא ייהרס לעולם. אינני אופטימי לגבי מציאת התקציב הכספי הדרוש כדי לשקם/לשפץ/לשמר אותו. הוא ענקי ונדרשת כאן השקעה כספית עצומה שיכולה לבוא רק עם כוונה רצינית של גורמים רציניים ומחויבים והמון ממון. מבחינתי שיישאר נטוש, אבל שיישאר.
*****
כל הצילומים צולמו כרגיל על ידי, וכולם הוקטנו בגודלם.
שוב- מהקרביים שלי ומהעיניים שלי שקולטות את הקרביים של הבניין- אל עיניכם.
*****
חג סוכות שמח לכל הקוראים, העוקבים והמגיבים כאן, במיילים, בפייסבוק וכ"ו. תודה.
*****
שרון רז
*****

11037034_936275806418520_265275966711490719_n

*****

IMG_9262 להמשיך לקרוא "בית מרגוע-מלון פיינגולד/אליזבת/גינוסר, טבריה"

תיאטרון-ראינוע-קולנוע אליזבת/אלישבע, טבריה

*****

לפני שנה, בערב ראש השנה 2014, הייתי לבד עם אמי בבית החולים בילינסון, פ"ת. אמא ובן ביחד, לבדם. היא גססה אז מסרטן, כחודש וחצי לאחר שנכנסה. זה היה השבוע האחרון, בין ראש השנה ליום כיפור. היא סיימה את חייה יום לפני ערב יום כיפור.
**
השנה אבא שלי לקח את כולנו- אותי, את אחיותיי ואת הנכדים שלו לכינרת. מנסים איכשהו וכאילו לברוח מהיעדרה של אמי בחג.
**
מעולם לא צילמתי בטבריה. כמעט תריסר שנים שאני מצלם עם מצלמות דיגיטאליות ולא הגעתי לשם. אבל תכננתי להגיע, רציתי מאוד להגיע. לפני כניסת ערב החג עזבתי לשעתיים שלוש את המשפחה להוט להגיע לבניין שכה חיכיתי לצלם.
**
ב-2005 עלה האתר הראשון שלי לאינטרנט- "אדריכלות נעלמת". ב-2008 שלח לי יורם אלפרט כמה צילומים של בניין בית מרגוע- מלון פיינגולד/אליזבת/גינוסר. מלון שצד אחד שלו הוא תיאטרון-בית קולנוע, חרב ונטוש כמובן. הצילומים שלו נכנסו לאתר ושם שוהים עד היום. אני הסתקרנתי מאוד לגבי הבניין המיוחד הזה. חיכיתי כ-8 שנים בסבלנות. עד ערב החג ראש השנה 2015.
**
לפניכם פוסט חדש בבלוג "נטוש" (מ-2007 באינטרנט). 80 צילומים מתוך הרבה שצילמתי כאן, רק של אגף בית הקולנוע הנטוש. הפרדתי בין בית המרגוע/מלון לבין התיאטרון/קולנוע. בפוסט הזה יוצג רק בית הקולנוע- לראשונה באינטרנט על כל אגפיו, חלליו ופרטיו. בפוסט הבא יהיה רק בית המלון.
**
היה לי כייף לצלם כאן, למרות לחץ הזמן של ערב החג. זה בהחלט מבתי הקולנוע היותר מיוחדים שצילמתי. נטוש וחרב עד העצם. מראות של חורבות רומא. ישנם רמזים עבים על ההדר והפאר שהיה כאן משנת 1929. היציע והתאים בצדדים, האולם למטה, גודל איזור הבמה, שללא ריצפה מזמן וכ"ו. תיאטרון-ראינוע-בית קולנוע שהכיל פעם 500 מקומות ישיבה שלא נשאר מהם כמעט שום זכר.
**
כל הצילומים צולמו כרגיל על ידי, וכולם הוקטנו. שוב- מהקרביים שלי ומהעיניים שלי שקולטות את הקרביים של הבניין- אל עיניכם.
**
מאחל בריאות טובה, הגשמה, רוגע ואושר לכל הקוראים, הגולשים, העוקבים והמגיבים כאן, במיילים, בפייסבוק וכ"ו. שנה טובה.
**
שרון רז
*****

11037034_936275806418520_265275966711490719_n

***** להמשיך לקרוא "תיאטרון-ראינוע-קולנוע אליזבת/אלישבע, טבריה"

דמדומי הגסיסה ופרפורי הזיכרון – בין פינוי לבינוי

*****

1. פינוי בינוי זה לקחת שיכון ישן, לפנותו מדייריו בהסכמה ובתהליך ארוך, להרוס אותו, לבנות שיכון חדש ולאכלס אותו שוב בדיירים.

2. זה טוב ליזמים, לקבלנים, לאנשי הנדל"ן ולעיריות, שמעניינים אותי פחות, וטוב לבעלי הדירות הוותיקים, שמשתדרגים באופן ניכר.

3. קונספט ה-פינוי בינוי הוא דבר שעקרונית טוב לכולם. ברמה האורבנית מקבלים בניינים חדישים במקום ישנים וזנוחים אם כי מקבלים מסה עבה, גדולה וגבוהה יותר של בנייה. הדיירים שחיו לעתים בדירות מרקיבות, מתפוררות ובהחלט קטנות משתכנים בסופו של דבר בדירות חדשות, משודרגות ומרווחות.

4. אין שום עניין ויכולת כלכלית או אחרת לשמר שיכונים ישנים, ואין שום צורך בכך.

5. כן צריך לשמור ולשמר כמה שיכונים בודדים בארץ, דוגמאות מיוחדות, עם ערך אדריכלי סביבתי בולט ועם ייחוד יחסי. אולי תוך כדי שינויים פנימיים הכרחיים למען שדרוג.

6. לטעמי צריך לשמר בצילום את כולם לפני הריסתם. וזה אני כותב כאן ועכשיו. אני. צריך להחזיר משהו לציבור, משהו עם ערכים. צריך להתייחס בכבוד לעבר ולהווה. למען העתיד.

7. הנה פוסט/כתבה שבו מוצג המצב האהוב עליי באופן אישי- הבניינים קיימים אבל נטושים, לזמן קצר, בין ההתרוקנות שלהם מהאנשים שגרו כאן לבין תהליך ההריסה הקרב. כרגיל- אני משוטט כאן לבדי, נשארו רק החתולים, והזיכרונות מהדהדים מהקירות.

8. אני עצמי גר כיום בשכירות בדירת שיכון מקורית ישנה במתחם שיפונה וייבנה מחדש בעתיד הדי קרוב.

9. בפוסט זה מוצג מתחם פינוי בינוי בנווה שרת בתל אביב, קצה של תל אביב, אך אין זה משנה המיקום, כי יש שיכונים כאלו בכל הארץ. אבל שימו לב לשם ולמיתוג. העלימו את "נווה שרת" ולמרות שהמתחם הוא בלב השכונה אנשי השקר החדשים ממתגים מחדש וקוראים לפרויקט החדש "קידמת צהלה". שכן "צהלה" נחשקת בקרב העם, המילה שמכניסה אותך למועדון של הגדולים. לגור בנווה שרת ולהרגיש צהלה. השקר, הכזב ואחיזת העיניים הישראלית הקלוקלת והידועה של ישראל החדשה והרקובה מ-שקרים, קומבינות, טיוחים ועיגולי פינות נפשעים.

10. תודה לאיתן בודיאנו ששלח לי מידע ממוקד ויעיל.

11. אין להעתיק את הרעיון והקונספט של כתבה זו, כמו שאין להעתיק כל צילום או שום דבר מכאן.

12. אין לעשות כל שימוש בצילומים ללא אישור מפורש בכתב ממני.

13. כל הצילומים צולמו עלי ידי, שרון רז, וכולם הוקטנו בגודלם על מנת להתאים למגבלות העיצוב בבלוג וורדפרס זה.

14. מה שלטעמי מעניין כאן הוא ההיבט החברתי. לראות את המגוון הרחב וההבדלים בטעמי בעלי או שוכרי הדירות הישנות. דירות במצב אותנטי יחסית לעומת דירות שעברו שיפוצים. דירות מסורתיות יותר לעומת מעודכנות יותר. ההבדלים בבחירת הריהוט, האריחים, הצבעים וכ"ו. כמובן גם הארכיטקטורה הפשוטה, הקטנה, הדחוסה והצנועה אף היא.

15. נכנסתי באובססיביות האופיינית לי לכל 36 הדירות במתחם שני הבניינים הזה. הדיירים כבר לא היו בבית. שני בניינים, שלוש כניסות לכל בניין. 6 דירות בכל כניסה.

16. כתובת המייל שלי- bddaba@gmail.com

17. הנה 120 צילומים מתוך יותר מ-300 שצולמו כאן על ידי. תיהנו.

*****

להמשיך לקרוא "דמדומי הגסיסה ופרפורי הזיכרון – בין פינוי לבינוי"

המגורים הגבוהים החדשים לשרידי המעמדות הלא גבוהים

זו הגומחה, זו התיבה, זו התבנית, זה הכוך שלכם, הוא לא מרווח במיוחד, די צפוף למען האמת וכולו מוקף באדמה. בין הבטונים, גם ורטיקלית, יש אדמה בין קירות הבטון, אתם מוקפים בבטון ואדמה, הדת דאגה לזה, גם אם לא תזכו להיות מוקפים ממש באדמה, בתוך האדמה, יצרו לכם קבר למעלה. תתרגלו, תכירו, לא תצטרכו ממש לחוות את זה, רק השרידים הפיזיים שלכם, שללא המוח הפועל והנשמה לא שווים כלום, כך שזה ממש לא משנה. אין מקום לכולנו להיקבר באדמה האמיתית, והרי כך כך זו אדמה שספוגה בדם, מה זה משנה. זה שכלול, זה תרגיל, זה טריק, אבל זה הכרחי. מבני הבטון החדשים הללו לא נועדו לכולם, יש כאלה שזוכים לחלקה רחבה, באדמה, יש כאלו שזוכים לחלקה צרה, באדמה, במקום יוקרתי יותר או פחות, ויש אותנו, את רובינו, שנתחיל להיקבר כאן, בגומחות מעל הקרקע. זה באמת לא משנה, מה שמשנה הוא הזיכרון שלהם, שלנו, מה שחי אצלנו בראש ובלב, ולא החלקים הפיזיים, השרידים, זה כלום, אין לזה משמעות. תתחילו להתרגל. ובינתיים, עד המוות, זיכרו את האחרים שכבר לא כאן ובעיקר- תנסו לתרום משהו חיובי לחברה כולה ולא רק לעצמכם.

* * * * *

כל הצילומים, הקונספט , החשיבה והביצוע – שרון רז

* * * * * להמשיך לקרוא "המגורים הגבוהים החדשים לשרידי המעמדות הלא גבוהים"

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑