חיפוש

נטוש

צילום מבנים ותיקים ונטושים בישראל בהווה למען העתיד

תגית

DIY

תיאטרון-ראינוע-קולנוע אליזבת/אלישבע, טבריה

*****

לפני שנה, בערב ראש השנה 2014, הייתי לבד עם אמי בבית החולים בילינסון, פ"ת. אמא ובן ביחד, לבדם. היא גססה אז מסרטן, כחודש וחצי לאחר שנכנסה. זה היה השבוע האחרון, בין ראש השנה ליום כיפור. היא סיימה את חייה יום לפני ערב יום כיפור.
**
השנה אבא שלי לקח את כולנו- אותי, את אחיותיי ואת הנכדים שלו לכינרת. מנסים איכשהו וכאילו לברוח מהיעדרה של אמי בחג.
**
מעולם לא צילמתי בטבריה. כמעט תריסר שנים שאני מצלם עם מצלמות דיגיטאליות ולא הגעתי לשם. אבל תכננתי להגיע, רציתי מאוד להגיע. לפני כניסת ערב החג עזבתי לשעתיים שלוש את המשפחה להוט להגיע לבניין שכה חיכיתי לצלם.
**
ב-2005 עלה האתר הראשון שלי לאינטרנט- "אדריכלות נעלמת". ב-2008 שלח לי יורם אלפרט כמה צילומים של בניין בית מרגוע- מלון פיינגולד/אליזבת/גינוסר. מלון שצד אחד שלו הוא תיאטרון-בית קולנוע, חרב ונטוש כמובן. הצילומים שלו נכנסו לאתר ושם שוהים עד היום. אני הסתקרנתי מאוד לגבי הבניין המיוחד הזה. חיכיתי כ-8 שנים בסבלנות. עד ערב החג ראש השנה 2015.
**
לפניכם פוסט חדש בבלוג "נטוש" (מ-2007 באינטרנט). 80 צילומים מתוך הרבה שצילמתי כאן, רק של אגף בית הקולנוע הנטוש. הפרדתי בין בית המרגוע/מלון לבין התיאטרון/קולנוע. בפוסט הזה יוצג רק בית הקולנוע- לראשונה באינטרנט על כל אגפיו, חלליו ופרטיו. בפוסט הבא יהיה רק בית המלון.
**
היה לי כייף לצלם כאן, למרות לחץ הזמן של ערב החג. זה בהחלט מבתי הקולנוע היותר מיוחדים שצילמתי. נטוש וחרב עד העצם. מראות של חורבות רומא. ישנם רמזים עבים על ההדר והפאר שהיה כאן משנת 1929. היציע והתאים בצדדים, האולם למטה, גודל איזור הבמה, שללא ריצפה מזמן וכ"ו. תיאטרון-ראינוע-בית קולנוע שהכיל פעם 500 מקומות ישיבה שלא נשאר מהם כמעט שום זכר.
**
כל הצילומים צולמו כרגיל על ידי, וכולם הוקטנו. שוב- מהקרביים שלי ומהעיניים שלי שקולטות את הקרביים של הבניין- אל עיניכם.
**
מאחל בריאות טובה, הגשמה, רוגע ואושר לכל הקוראים, הגולשים, העוקבים והמגיבים כאן, במיילים, בפייסבוק וכ"ו. שנה טובה.
**
שרון רז
*****

11037034_936275806418520_265275966711490719_n

***** להמשיך לקרוא "תיאטרון-ראינוע-קולנוע אליזבת/אלישבע, טבריה"

פרידה מאצטדיון קרית אליעזר, חיפה

*****

לא הייתי מעולם באצטדיון קרית אליעזר, של מכבי, הפועל וביתר חיפה, לא במשחק ולא בכלל, עד אתמול. נסעתי במיוחד, וזה כבר לא קורה הרבה, כדי לצלם ולתעד את רגעיו האחרונים של המבנה, בן 14,000 המושבים והרביעי בגודלו בארץ, לפני שיהרסו אותו, ויהרסו אותו בקרוב כנראה. אף פעם אי אפשר לדעת בדיוק מתי ולא כדאי לחכות, אחרת אחמיץ אותו לעד. אחרי שהאצטדיון ייהרס תיבנה כאן שכונה עם 500 דירות, ב-11 בניינים, מגדל אחד ופארק. הנה האצטדיון, שנבנה כבר ב-1955, כשהוא ריק מאנשים, על רוב פרטיו, לפני שייכחד. היה בית עשרות שנים למכבי חיפה ולא רק לה. קבוצות הכדורגל של העיר חיפה ישחקו בשנה הבאה באצטדיון החדש ע"ש סמי עופר, שלא ברור לגמרי מתי יהיה מוכן. כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, והוקטנו בגודלם לצורך הכנסה לבלוג. אין לעשות בהם כל שימוש ללא אישור מפורש בכתב ממני. אגב העיניים שלי פזלו כל הזמן גם לצדדים- לשכונת קרית אליעזר הצמודה ולנופי חיפה. האצטדיון ממש נטוע בלב שכונה ותיקה זו וקרוב מאוד לחלק משיכוניה הישנים, בהם חיים אנשים. שבוע טוב.

*****

להמשיך לקרוא "פרידה מאצטדיון קרית אליעזר, חיפה"

הזמנה לתערוכת היחיד השלישית שלי – "אדריכלות נעלמת בפתח תקוה"

*****

44 צילומים נבחרים מהשנים 2004 ועד 2014 של מבנים ישנים, נטושים וכאלה שכבר נעלמו, כולם מהעיר פתח תקוה, בה נולדו סבי וסבתי, נולדה וגדלה אמי, גדל אבי ונולדתי וגדלתי אני. כולכם מוזמנים. תודה, שרון רז

*****

הצד הקדמי של ההזמנה:

inv side_Page_1 - 640

הצד האחורי של ההזמנה:

inv side_Page_2 - 640

*****

 

בית-בוגר, נווה חיים, חדרה – בית התרבות המקומי הנטוש

*****

לעתים קרובות לבדי או עם עזרה של מידע ממוקד, מהסוג שמגיע רק אליי, אני מגיע למבנים שאין להם כל איזכור ב-גוגל.

פריפריה של פריפריה, ובכל זאת- לתושביה הוותיקים של שכונת נווה חיים בקצה חדרה, זה היה מרכז התרבות, האמנות והחברה של המקום.

אדם יחסית צעיר "נזל" על המדרכה כשביקשתי ממנו שיכוון אותי בדיוק לבית בוגר. הראש שלו עף אחורה לזמנים בהם הוא וחבריו וכל השכונה כאן ראו במבנה הקטן והצנוע הזה סרטים, הצגות ומופעים.

הנה מבנה ישן, נטוש, סגור (בפנים אגב חשוך, ריק ומלא לשלשת יונים), פשוט, צנוע וחמוד, עומד בשיממונו וממתין לגורלו. זהו מבנה היסטורי בשכונה הקטנה הזו, מבנה שהיה מרכזי בהווייה של שכונה.

מה שמדהים הוא שהיה כאן עוד בית קולנוע, ראשון וגדול יותר, במקור פתוח וקייצי, כאן בצילום האחרון בפוסט, מבנה שגם לו היסטוריה עשירה של קולנוע, והוסב לגני ילדים ומנהלה.

לא רק שבעיר חדרה היו מספר בתי קולנוע (שצילמתי כמה פעמים בעבר) אלא גם בשכונות הפריפריאליות של עצמה היו מספר מוקדים תרבותיים מקומיים (גם בשכונת אליעזר). היה עשיר וממוקד פעם. עכשיו זה עני וריק.

אם תראו בעתיד שילוט כחול של המועצה לשימור אתרים ליד המבנה שאני חושף כאן, כרגיל לראשונה ברשת, אז תזכרו למי לתת את הקרדיט.

הגיע הזמן שהמועצה לשימור אתרים ייקחו החלטה לשתף פעולה באופן רציני ומקצועי ובצורה שבה כל הצדדים ירוויחו הרבה ולאורך זמן.

עליהם לקחת אל חיקם את האדם הכי dedicated והכי מלא תשוקה למבנים ותיקים ונטושים בארץ ולעשות לכל השותפים בנושא הרחב והחשוב, וכמובן לציבור כולו, מהפך גדול. בהזדמנות זו של חג הפסח יש ליזום יציאה לדרך חדשה, הולמת, רעננה ואביבית.

כל הצילומים צולמו על ידי- שרון רז- בפברואר 2014. אין לעשות כל שימוש בצילומים הללו ובמידע שכאן ללא אישור מפורש שלי בכתב.

חג פסח שמח לכולכם!

אדר' שרון רז

*****

IMG_8282

*****

להמשיך לקרוא "בית-בוגר, נווה חיים, חדרה – בית התרבות המקומי הנטוש"

עשור שנים לפעילות הדיגיטאלית שלי

*****

אז מה היה לנו? הנה כל האמת ההיסטורית בקצרה:

1. 1968 – אני נולד בפ"ת. דור שלישי בעיר. כילדון אני מסתובב בתוך בית מגורים מיתולוגי שתכנן אד' דב כרמי לסבא וסבתא שלי, יואל ויהודית סימקין, בפ"ת.

2. כילד וכנער אני רואה מראות עירוניים, דקדנס של שנות השבעים ושמונים וחולם על מבנים נטושים, בצורה סדרתית. חלק מהחלומות תבניתיים וחוזרים על עצמם לאורך שנים.

3. אני צופה באמי משרטטת ומתכננת דירות ובתים במסגרת עבודתה לאורך השנים כשרטטת מוכשרת שהיא אדריכלית שמעולם לא למדה אדריכלות אבל טובה בזה.

4. 1990-1996 – אני לומד ארכיטקטורה בארץ ובחו"ל. סטודנט יצירתי שרואה דברים אחרת. אני נמשך במיוחד למודרניזם של שנות ה-20 עד שנות ה-70 של המאה ה-20.

5. 1995- במהלך תקופה זו כסטודנט אני מצלם בת"א במשך כ-8 בקרים של שבתות בנייני מודרניזם בת"א, בפילם, בשחור לבן, עבור תזה. לי עדיין אין מצלמה משלי.

6. 1995 – באותה תקופה אני גם מצלם לראשונה מתחם ענקי של מספנות נטושות בגלזגו סקוטלנד ומתפעל ונפעם אל מול המראות ובתוכן.

7. 1996 – אני מסיים 6 שנות לימודי ארכיטקטורה באחת הפקולטות הטובות באירופה- מקינטוש סקול אוף ארקיטקצ'ור- גלזגו סקול אוף ארט- אוניברסיטת גלזגו, סקוטלנד.

8. 1997-2003 – כשבע שנות עבודה כשכיר במשרדי אדריכלים בת"א. אני חש אכזבה עמוקה ותסכול רציף ומתמשך מהמקצוע.

9. תחילת שנות האלפיים- אני עוקב עם מצלמת פילם שאינה שלי, מדי פעם, על מתחם חצי נטוש של שכונת עולים בדרום פ"ת, שמעניין אותי במיוחד, ומצלם גם 6 צילומים בלבד של בית הקירור הנטוש של סבא רבא שלי ושל סבא שלי שאחר כך נמחק כלא היה ונעלם לעד, לפני שאני שב לצלם אותו בפירוט. אלו היו השורשים של הפעילות הצילומית.

10. סוף שנת 2003 – מפסיק לעבוד כארכיטקט שמתכנן ומעצב, מלבד פה ושם תכנונים וייעוצים לבריות.

*****

11. תחילת שנת 2004 – אני רוכש מצלמה דיגיטאלית ראשונה שהיא גם המצלמה הראשונה שלי. אני מתחיל לצלם ומה שאני מצלם הם רק מבנים ותיקים, רובם נטושים. לא החלטה רציונלית ושכלתנית מה לצלם אלא זרימה אינטואיטיבית. העיניים מובילות אותי. יוזמה חלוצית וטהורה, אורגנית ואותנטית מבפנים.

12. 2004 – אני מצלם ומוצא את עצמי יותר ויותר בתוך העולם הזה. אדריכל שמצלם ומתעד מבנים ותיקים ונטושים מתוך מתוך משיכה פנימית ותשוקה אישית לנושא. עוד ועוד מבנים- בתים נטושים, מפעלים זנוחים, בתי קולנוע מתמוטטים, בתי הבראה עזובים, מגדלי מים ישנים, בריכות ריקות, אצטדיונים לפני הריסה, בנייני מסחר, תעשייה וחקלאות, מוסדות, בתי כנסת, בתי מלון, כפרי נופש ועוד- רובם לפרטים, ובפעם הראשונה. אני אדריכל, שלא עובד יותר במקצוע, ומפנה את כל אהבתו ותשוקתו למבנים הללו דרך היצירתיות וההבנה האדריכלית, דרך העיניים. אדריכל שעזב את המקצוע אך הארכיטקטורה לא עזבה אותו.

13. 2004 – אני קולט שיש לי מאות רבות של צילומים, בשלב ראשון, מהר מאוד זה יגיע לכמה אלפי צילומים, ומתחיל לחשוב מה לעשות עם כל זה ומגיע למסקנה שצריך להקים אתר אינטרנט משלי. אני מתחיל לתכנן ולעצב ולסדר בעזרת בן דוד שמתכנת וחבר שמעצב את האתר.

14. 30 לאפריל 2005 – אתר "אדריכלות נעלמת" עולה לרשת ויוצר בשקט ולאורך זמן השפעות רב שכבתיות.

15. אוקטובר 2005 – אסתר זנדברג, מבקרת האדריכלות של עיתון הארץ (גלריה), חושבת שיש כאן משהו אחר ובאה לראיין אותי ואז מפרסמת עליי ועל האתר כתבה ראשונה בגלריה. זו הסנונית הראשונה. מאז התפרסמו עשרות כתבות עיתונות, אינטרנט, טלוויזיה ורדיו עליי ועל פעילותי. הסיפור שלי נהיה מוכר כמעט מראשית דרכו.

16. אני ממשיך לצלם ובמקביל- וכאן זו נקודה חשובה- אנשים נחשפים לאתר "אדריכלות נעלמת", אליי ואל הפעילות הייחודית הזו של שימור המורשת הבנויה על ידי צילום, של אדריכל שמצלם ומתעד את הנטישות בארץ, על כל פרטיה. סטודנטים, אדריכלים, אנשי שימור, עיתונאים ואזרחים שונים מושפעים באופן ישיר ועקיף, כל הזמן, ולאורך זמן.

17. 2007 – הבלוג "נטוש" עולה באביב לרשת (באתר "רשימות"), אני מתחיל לפרסם פוסטים/כתבות/רשימות וכל האג'נדה מתעצמת ומקבלת עוד דחיפה ועוד המון חשיפה. גולשים מגיבים בבלוג, תומכים ועוקבים. התגובה הנפוצה ביותר בבלוג היא "שרון- אתה עושה עבודת קודש". כיום ישנם מאות גולשים כל יום בבלוג, לפעמים אלפים ביום אחד.

18. 2007- תערוכה ראשונה- "מבנים בסכנת הכחדה"- במרכז הבאוהאוס בת"א. (אוצרות- אלה גורן. רז סמירה). לקח קצת זמן אבל התחלתי לקלוט שאני גם אמן, לא רק אדריכל (אדריכלות כשלעצמה מוגדרת כ-אם האמנויות) ושהצילומים בחלקם הינם צילום אמנותי גרידא כמו שהם גם צילום תיעודי.

19. 2009 – מקום שני – פרס פראט- לתקשורת בנושאי סביבה בקטגוריית תקשורת מקוונת.

20. פרסום האינדקס בלוג "בתי קולנוע נעלמים בישראל". לראשונה ברשת- רשימה מקיפה וחסרת תקדים של כל בתי הקולנוע בארץ. פרי מחקר אישי עצמאי צילומי בשטח.

*****

21. בכל השנים הללו הצילום רק הולך ומתעצם, והכמויות הופכות מאלפי צילומים לעשרות אלפי צילומים של מבנים נטושים בישראל.

22. 2013 – תערוכה שניה- "היכלות נטושים / שרון רז"- בגלריה של בית עמותת האדריכלים- בית האדריכל- יפו (אוצרים- ערן טאמיר טאוויל, רז סמירה).

23. 2013- הרצאה שלי באירוע ההרצאות "פאצ'ה קוצ'ה" – אל מול 4000 איש.

24. ינואר 2014- עכשיו- עשור שנים לפעילות החלוצית ופורצת הדרך הזו שלי. לפעילות הצילומית- אמנותית- תיעודית- אדריכלית- חברתית- תרבותית הייחודית והדיגיטאלית שלי. עשר שנים של נחישות והתמדה, עם חתירה עיקשת, עם אקטיביזם מיוזע ובעיקר עם תשוקה אדירה וחסרת תקדים לנושא.

25. התוצרים הצילומיים- יותר מ-50,000 צילומים שלי של מבנים נטושים בארץ. כרבע עד שליש מהכמות הזו נמצאת נגישה וחופשית באינטרנט.

26. הוצאתי את עצמי אז (2004) מהמשחק האדריכלי הרגיל. נהייתי אאוטסיידר בהגדרה. מישהו היה צריך לעשות את זה. זה אני. יצאתי מעולם האדריכלות הסטנדרטי על מנת ליצור נישה חשובה ביותר שלא היתה קיימת. באופן אורגני קם כאן אדריכל אמן שמתעד ומצלם את הארכיטקטורה הישנה והנטושה, על דעת עצמו, ביוזמתו, עם רגליו, ידיו ועיניו.

27. המשיכה האישית לזה אדירה, פנימית ואובססיבית. זו שליחות רגשית חזקה. ויתרתי על הרבה דברים בחיי- קריירה לינארית רגילה ואולי מצליחה, יציבות ומשרה נוחה, בורגנות מקצועית. ויתרתי. לא החלטה רציונלית. אלא אמוציונלית, אורגנית  ואותנטית מבפנים. הפסדתי הרבה דברים, אבל הרווחתי את עצמי.

*****

כמחווה קטנה לעצמי ולכל פרויקט החיים הזה, לכל מפעל התיעוד הצילומי אמנותי אדריכלי העצום הזה- אני מניח כאן 15 צילומים של בית נטוש שצילמתי לפני כשבוע. שכן, כך התחלתי, עם בתים ישנים, ותיקים, קטנים וצנועים, פשוטים יחסית, בסיסיים בד"כ, מוכרים, חמים, גלמודים, יפים ועצובים. אז הנה עוד בית נטוש, שקט וזנוח. עוד אחד. וכל אחד כזה הוא עולם מיוחד בפני עצמו. כל אחד הוא שונה, למרות הדמיון לאחרים.

תודות מיוחדות להוריי- ורדה ואריה רז, לשולי ואיתי סימקין- על התמיכה המתמשכת, לרפי בן דרור, לאלון רם, לגלית רם, לכפיר ויצמן, לליאור אשכנזי ולרונן וינשטוק.

תודה רבה מקרב לב לכל מי שתמך לאורך כל העשור הזה, לכל מי שעזר, לכל מי שהאמין בי, לכל מי שתרם, לכל המידע והתגובות, לכל המיילים והתגובות החמות, לכם.

בלעדיכם זה היה כנראה פחות כייף.

שרון רז, ינואר 2014. להמשיך לקרוא "עשור שנים לפעילות הדיגיטאלית שלי"

שת"פ קלון ושרון – אמנות בבית דגן ובקאנטרי הנטוש באזור

*****

זו היתה רק שאלה של זמן. עד שאשתף פעולה עם אחד מאמני הרחוב/גרפיטי. הטריטוריה היא פחות או יותר אותה טריטוריה, של מתחמים ומבנים נטושים, בד"כ. נכון שברוב המקומות שאני מסתובב בהם בארץ תכלס כמעט ואין אמנות/גרפיטי, כי בפריפריות נדיר לראות. אבל כשזה בת"א, ממש במרכז, חיפה וכ"ו אז יש די הרבה כיום. לפעמים אמנות הרחוב היא פשוט ברחוב ולא בהכרח קשורה לנטישות. לפעמים היא עמוק בתוך מתחמים ומבנים נטושים וכשאני חווה את האמנות הזו היא כאילו רק בשבילי, כאילו שאני מסתובב בגלריה משובחת, אבל לבדי.

את קלון, או בשמו האמנותי הידוע KLONE YOURSELF, אני מכיר כמה שנים. לא אגלה לכם את שמו ולא אראה לכם את פרצופו בפוסט הזה. הוא איש צעיר, צנוע ונחמד שלטעמי האישי הופך לאמן גדול ברגע שהוא מחזיק בידיו צבע, מסוג כלשהו, ולא רק תרסיסים. למעשה בעיניי קלון הוא גאון. הוא כה מוכשר, כפי שגם תיווכחו בפוסט הזה, שלפעמים פשוט אין לי מילים. זה כישרון טהור נטו. כישרון אמנותי ענק- לצבעים וצורות המתבטא בציורים, סקיצות, מיצבים וכ"ו. הוא מציג כבר כמה שנים גם בגלריות. ממליץ לתפוס את עבודותיו בתערוכה הבאה, וברחובות.

מסע משותף שלנו היה מתוכנן כבר זמן רב אך רק אתמול, בשבת, הוא קרה סוף סוף. אספתי את קלון וחברתו, שהיא גם אמנית בפני עצמה, והוצאתי אותם קצת מת"א. היה גם מזג אוויר נהדר אתמול כך שהכל התלבש טוב. בחרתי שני לוקיישנים שבהם הייתי וצילמתי כבר. גם כי הם מעניינים וגדולים וגם כדי שאני אוכל להתרכז, לפחות בחלק מהזמן, בתהליך היצירה של קלון, וגם לצלם אותו מהזווית שלי.

פצחנו במחנה הצבאי הנטוש והענקי בבית דגן, עליו כבר כתבתי פוסט לפני כמה חודשים (לינק) ואח"כ המשכנו לקאנטרי קלאב הנטוש ב-אזור. היה לי גם מעניין לראות את השינויים במתחמים, ותמיד יש שינויים. התפוררות נוספת. דברים שקורים. בבית דגן כבר נוספו קצת גרפיטי של אחרים. ב-אזור כבר שרפו את חלק מהמגלשות שבעבר צילמתי שלמות.

מה שהיה מעניין לי לראות זו הבחירה של קלון על איזה קיר ועל איזה מבנה לצייר ומה לצייר וליצור עליהם. לא התאכזבתי. הבן אדם כריש. כפי שכבר ידעתי, חשבתי והרגשתי בעבר- הוא מהטובים ביותר באמני הגרפיטי/אמני הרחוב שלנו ובכלל באמנות, הטופ של הטופ של האמנות העכשווית. כישרון מולד. אינסטינקטים כאלו אי אפשר ללמוד או ללמד.

אני מביא לכם עכשיו כאן למטה הרבה צילומים, כולם נבחרים, מתוך הרבה יותר שצילמתי. פותחים בבית דגן וממשיכים ל-אזור. בסוף אשים את הצילומים הישנים שלי מ-אזור- אלו מאביב 2011, כדי שתוכלו לראות ולהשוות לעומת המצב המתדרדר של היום ובגלל שלא העליתי אותם עד היום לשום פוסט.

אין להעתיק את הפוסט הזה ומהפוסט הזה. אין להעתיק את הצילומים ללא אישור מפורש ממני בכתב. כל הצילומים הוקטנו.

זהו הפוסט הראשון לשנת 2014, מאחל לכל העוקבים והגולשים הרבים, המסורים והמזדמנים, החברים, הידידים והמכרים- שנת 2014 טובה ואף מצוינת לכם.

שרון רז

*****

להמשיך לקרוא "שת"פ קלון ושרון – אמנות בבית דגן ובקאנטרי הנטוש באזור"

דמדומי הגסיסה ופרפורי הזיכרון – בין פינוי לבינוי

*****

1. פינוי בינוי זה לקחת שיכון ישן, לפנותו מדייריו בהסכמה ובתהליך ארוך, להרוס אותו, לבנות שיכון חדש ולאכלס אותו שוב בדיירים.

2. זה טוב ליזמים, לקבלנים, לאנשי הנדל"ן ולעיריות, שמעניינים אותי פחות, וטוב לבעלי הדירות הוותיקים, שמשתדרגים באופן ניכר.

3. קונספט ה-פינוי בינוי הוא דבר שעקרונית טוב לכולם. ברמה האורבנית מקבלים בניינים חדישים במקום ישנים וזנוחים אם כי מקבלים מסה עבה, גדולה וגבוהה יותר של בנייה. הדיירים שחיו לעתים בדירות מרקיבות, מתפוררות ובהחלט קטנות משתכנים בסופו של דבר בדירות חדשות, משודרגות ומרווחות.

4. אין שום עניין ויכולת כלכלית או אחרת לשמר שיכונים ישנים, ואין שום צורך בכך.

5. כן צריך לשמור ולשמר כמה שיכונים בודדים בארץ, דוגמאות מיוחדות, עם ערך אדריכלי סביבתי בולט ועם ייחוד יחסי. אולי תוך כדי שינויים פנימיים הכרחיים למען שדרוג.

6. לטעמי צריך לשמר בצילום את כולם לפני הריסתם. וזה אני כותב כאן ועכשיו. אני. צריך להחזיר משהו לציבור, משהו עם ערכים. צריך להתייחס בכבוד לעבר ולהווה. למען העתיד.

7. הנה פוסט/כתבה שבו מוצג המצב האהוב עליי באופן אישי- הבניינים קיימים אבל נטושים, לזמן קצר, בין ההתרוקנות שלהם מהאנשים שגרו כאן לבין תהליך ההריסה הקרב. כרגיל- אני משוטט כאן לבדי, נשארו רק החתולים, והזיכרונות מהדהדים מהקירות.

8. אני עצמי גר כיום בשכירות בדירת שיכון מקורית ישנה במתחם שיפונה וייבנה מחדש בעתיד הדי קרוב.

9. בפוסט זה מוצג מתחם פינוי בינוי בנווה שרת בתל אביב, קצה של תל אביב, אך אין זה משנה המיקום, כי יש שיכונים כאלו בכל הארץ. אבל שימו לב לשם ולמיתוג. העלימו את "נווה שרת" ולמרות שהמתחם הוא בלב השכונה אנשי השקר החדשים ממתגים מחדש וקוראים לפרויקט החדש "קידמת צהלה". שכן "צהלה" נחשקת בקרב העם, המילה שמכניסה אותך למועדון של הגדולים. לגור בנווה שרת ולהרגיש צהלה. השקר, הכזב ואחיזת העיניים הישראלית הקלוקלת והידועה של ישראל החדשה והרקובה מ-שקרים, קומבינות, טיוחים ועיגולי פינות נפשעים.

10. תודה לאיתן בודיאנו ששלח לי מידע ממוקד ויעיל.

11. אין להעתיק את הרעיון והקונספט של כתבה זו, כמו שאין להעתיק כל צילום או שום דבר מכאן.

12. אין לעשות כל שימוש בצילומים ללא אישור מפורש בכתב ממני.

13. כל הצילומים צולמו עלי ידי, שרון רז, וכולם הוקטנו בגודלם על מנת להתאים למגבלות העיצוב בבלוג וורדפרס זה.

14. מה שלטעמי מעניין כאן הוא ההיבט החברתי. לראות את המגוון הרחב וההבדלים בטעמי בעלי או שוכרי הדירות הישנות. דירות במצב אותנטי יחסית לעומת דירות שעברו שיפוצים. דירות מסורתיות יותר לעומת מעודכנות יותר. ההבדלים בבחירת הריהוט, האריחים, הצבעים וכ"ו. כמובן גם הארכיטקטורה הפשוטה, הקטנה, הדחוסה והצנועה אף היא.

15. נכנסתי באובססיביות האופיינית לי לכל 36 הדירות במתחם שני הבניינים הזה. הדיירים כבר לא היו בבית. שני בניינים, שלוש כניסות לכל בניין. 6 דירות בכל כניסה.

16. כתובת המייל שלי- bddaba@gmail.com

17. הנה 120 צילומים מתוך יותר מ-300 שצולמו כאן על ידי. תיהנו.

*****

להמשיך לקרוא "דמדומי הגסיסה ופרפורי הזיכרון – בין פינוי לבינוי"

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑