רחוב הררי, שכונת נווה יהושע, רמת גן. צמוד/מקביל לדרך אלוף שדה, בין כביש 4 לפנייה ימינה לרחוב הירדן. מבנים ישנים, שיכונים ישנים, יוחלפו בשיכונים חדשים. לא תהיה בשורה רבה בעניין הארכיטקטורה. האדריכלים נשלטים על ידי היזמים, הקבלנים והרשויות. מעוף לא יהיה. המבנים החדשים יהיו גדולים, עבים וגבוהים יותר אבל לא הרבה יותר טובים מהישנים. אין לי בעיה עם הרס הישנים, במקרה כזה, רק שיכונים, אבל גם ברור שלחלוטין לא אתרגש מהחדש. רק הכסף מדבר. אגב, כפי שתראו כאן, וכפי שאולי ראיתם בפוסטים הקודמים שלי של פינוי בינוי (כולל ממש מזמן כאן) אז רכוש, חפצים, מכשירים, ריהוט וכו הם הבלים. כלום. גם דירות ובתים ובניינים. ארבעה קירות שהם חשובים, אך רק אשלייה של ביטחון פיזי כללי וכלכלי. אני ממשיך בכל זמן פנוי לצלם, ופעם בכמה זמן נזכר שיש לי עדיין את הבלוג הזה, אז שוב מניח כאן, כי בא לי, אחרי כמה חודשים שלא, פוסט חדש, עם מבחר תצלומים מארבעה בניינים ישנים שהיו כאן במצב נטוש, לאחר פינוי, ולפני הריסתם, ובינוי חדש. צולם בפברואר 24, כחודש לאחר מכן נהרסו הבניינים. כל התצלומים הוקטנו, ואין לעשות בהם כל שימוש. להחזיר את כל החטופים עכשיו. שרון רז. ניתן ללחוץ על תצלום אחד ולראותו בגדול יותר ולדפדף אחד אחרי השני:
להמשיך לקרוא "פינוי בינוי רמת גן, שרון רז"השמיני לנובמבר. בדיוק חודש ויום לשביעי באוקטובר, הוא ה"שבעה" לאוקטובר. המחדל הטראומטי הנורא.
ביקרתי בעבר 3 פעמים בקיבוץ בארי. בפעם הראשונה היתה זו סופי ברזון מקאי- האישה, האמא, האמנית והאוצרת של הגלריה בבארי (ביחד עם ד"ר זיוה ילין), שזיהתה אותי בחניון של מרכז מסחרי בקצה הדרומי של העיר שדרות. לאחר שיחה לבבית שם, היא הזמינה אותי לבקר בקיבוץ, מה שגם כך תכננתי לעשות.
למעשה שנים רבות קודם לכן, תכננתי להגיע לקיבוץ בארי, קודם כל בגלל או תודות למפעל הגופרית הבריטי הנטוש שנמצא במרחביה המערביים. זה משהו שנדחה ונדחה שנים רבות. אז סוף סוף, באותו ביקור ראשון בקיבוץ בארי, באפריל 2018, ביקרתי וצילמתי באותו המפעל עזוב, כמו גם ברחבי קיבוץ בארי עצמו. הוקסמתי.
כבר באותה פעם ראשונה התאהבתי בקיבוץ, שעליו היו אומרים שהוא 95% גן עדן ו-5% גיהינום. גן העדן הוא הירוק והמרחבים, הטבע והאנשים, חדר האוכל הפעיל 3 פעמים ביום, המשפחות, הקהילתיות, הפעילויות, השקט וכו. קיבוץ חי, מלבב ומקסים. זה היה גן עדן. החלק הקטן של הגיהינום הוא החום בקיץ, ולא רק בו, אך בעיקר חלק מהשכנים מעזה, אלו שפעלו בטרור זדוני של רקטות וטילים, מרגמות ופגזים, בלונים שהציתו שדות, תוך כדי 20 שנות הזנחה של אנשי הקיבוץ, הקיבוצים, המושבים והיישובים הסמוכים, על ידי רוב הממשלות, ובעיקר רובינו יודעים בדיוק על ידי מי.
מתוך כ-600 תצלומים שצילמתי באותו ביקור ראשון אני מניח בפניכם כאן 102 תצלומים (מוקטנים) שבחרתי לצורך פוסט זה.
הפעם השניה שביקרתי וצילמתי בקיבוץ בארי היתה כשנה לאחר מכן, באפריל 2019. כאן כבר הוזמנתי על ידי סופי ברזון מקאי וד"ר זיוה ילין לאירוע רב-שיח עם הרצאות קצרות, במסגרת אירועי האמנות של "הביאנלה לחלב", בו נתתי הרצאה, מקוצרת כאמור, עם אמנים ואנשים נוספים וטובים כמו עתר גבע, יניב עמר, חיים ילין, הדס עפרת, אפרת נתן ונטע מייזלס.
בפעם זו, ביקורי השני שם, צילמתי כבר הרבה פחות, וגם מזה בחרתי לכאן 18 תצלומים (מוקטנים), מתוך כמאה, זה בחלק האחרון של פוסט זה.
בפעם השלישית שביקרתי בבארי, אפריל 2021, לא צילמתי כלל במצלמה אלא רק מעט בסלולרי, כי מטרת הביקור היתה ממוקדת מאוד- לראות ולחוות את התערוכה הנפלאה שהציגה שם סופי ברזון מקאי, "איזלינגטון 1988", בה הוצגו צילומיה מלונדון, בה נולדה וגדלה. שם גם שוב נפגשנו, שוחחנו ובהמשך אכלנו, כמו בפעמים הקודמות, בחדר האוכל הגדוש אנשים טובים.
כה מצער ומעציב לדעת שכל כך הרבה אנשים, כולל ילדים, נערות, נשים ומבוגרים, נרצחו לפני חודש שם, בגן העדן הזה, שהפך ממש לגיהינום, או נחטפו לעזה על ידי אנשי החמאס האכזריים. כולי תקווה שכל החטופים יחזרו אלינו בקרוב מאוד, בריאים ושלמים, ושכל חיילינו יחזרו אל משפחותיהם בשלום, עם תום המלחמה נגד החמאס והג'יהאד בעזה, שאני מקווה שתסתיים בהצלחה גם במובנים הצבאיים והמדיניים האחרים.
אשר לסוגיה אם לצלם, או לא, בבארי כעת, לאחר הטרגדיה הבלתי נתפשת. אני חלוק עם עצמי. לא סגור על זה. מצד אחד הרצון לראות בעיניים, לצלם, לתעד וליצור אמנות. מצד שני הרצון לא להשתתף במעין חגיגת הרס, במיוחד כשהכל כה טרי ורגיש, כה קשה ומדמם וגם עדיין מסוכן. בינתיים איני יוצא לשם. הלא כרגע גובר על הכן. גם כך אין לי חשק עדיין בכלל לצלם בתקופה קשה ומרוכבת זו.
אם כך, 102 תצלומים נבחרים מ-2018 מבארי ו-18 תצלומים נבחרים מ-2019 מבארי.
אין לעשות כל שימוש בתצלומים ללא רשותי המפורשת בכתב. שיהיה טוב, במהירה. שרון רז
102 תצלומים משנת 2018 מקיבוץ בארי (כדאי ללחוץ על התצלום הראשון להגדלתו ולדפדוף אחד אחרי השני):
להמשיך לקרוא "שרון רז – צילומים מקיבוץ בארי 2018-19"חמישים תצלומים שצולמו על ידי אתמול, 24 למאי 2023.
ניתן ללחוץ על תצלום לתצוגה מוגדלת. אין לעשות בהם כל שימוש.
חג שבועות שמח. שרון רז
ביום שלישי, השביעי לחודש מרץ שנת 2023, היה אירוע "קרקס של עדלאידע" במרכז העיר פתח תקווה בבוקר ובצהריים. הייתי פנוי בזמן הזה וירדתי לצלם. צילמתי במשך יותר מארבע שעות ברציפות. 1467 תצלומים, זה מה שיצא. בהמשך במחשב בבית צמצמתי ומחקתי בשלושה סבבים את הרוב, והשארתי כחמישית, את 280 התצלומים הנבחרים.
קשה לצלם אנשים, ברחוב, בעמידה, עם שינויי אור וכיוונים, תזוזות והסתרות, ואקשן ב-360 מעלות. ההחלטות צריכות להיות מאוד מהירות, בעשיריות השנייה. יום לאחר האירוע ההמוני נכתב באינטרנט שבאירוע נכחו כשלושים אלף איש. צפוף, עמוס, תזזיתי ורועש. הדבר הכי טוב שעשיתי הוא שלקחתי איתי מהבית זוג אוזניות, שמכסות את כל האוזניים, כך שלפחות בליל הרעש המסיבי, שכלל מוזיקה מתישה, כריזות ומיני רעשים אחרים, נמנע ממני באופן חלקי.
האירוע למעשה לא כלל תהלוכה כלשהי (כמו פעם) אלא להטוטנים, לוליינים, אקרובטים, שחקנים המגלמים דמויות שונות, מיצגים, דוכנים, פינות איפור ויצירה והופעות ילדים ונוער- כל אלו לאורך רחוב חיים עוזר, ואפילו לונה פארק קטן, עם שלושה מתקנים, שאותו מיקמו ממש בכיכר המייסדים. אישית, אגב, אני סולד מליצנים, מסיכות, דרמטיות יתר ותיאטרליות. גם צפיפות ורעש אינם מאהבותיי והעדפותיי, למעט הופעות חיות של מוזיקה טובה ולמעט ובלית ברירה בהפגנות חשובות ואף קריטיות שבאות להגן על הדמוקרטיה ועתיד המדינה ואזרחיה מפני החשיכה, הפשיזם, הדיקטטורה, העיוורון, השחיתות, ההרס והחורבן.
הנה התוצרים, מחולקים ל-4 גלריות של 70 תצלומים בגלריה. לחיצה על תצלום תוביל להגדלתו ולאפשרות להביט בתצלומים אחד אחרי השני. כל התצלומים כרגיל מוקטנים לצורך גלישה בבלוג זה במערכת וורדפרס. למי שבמקרה היה באירוע ורואה את עצמו מצולם- אני מרשה להעתיק את התצלום ולהשתמש בו, עם קרדיט צמוד "צילום- שרון רז". לכל שאר הבריות אין אישור להשתמש בתצלומים ללא אישור מפורש ממני בכתב. חג פורים 2023 הסתיים. שרון רז
להמשיך לקרוא "חג פורים "קרקס של עדלאידע" פתח תקווה 7/3/23"הפעם הראשונה שלי בלונדון היתה למשך כחודשיים וחצי, בשנת 1986, הייתי בן פחות מ-18. עף לי הראש.
הפעם השניה שלי בלונדון היתה למשך כחודשיים, בשנת 1990, הייתי בן 21. עף לי שוב הראש.
בין שנת 1994 לשנת 1997 חייתי כמעט שלוש שנים בסקוטלנד. ביקרתי בתקופה זו כמה פעמים בלונדון האהובה.
בנובמבר 1998 עשתה לי אם בני הפתעה ולקחה אותי ללונדון לכבוד יום הולדתי ה-30. זו היתה הפעם האחרונה שביקרתי בלונדון. לפני יותר מ-24 שנים.
בנובמבר 2004 נסעתי עם אם בתי ל-6 ימים בברצלונה. זו היתה הפעם האחרונה שיצאתי מחוץ לארץ. זה היה לפני יותר מ-18 שנים.
בסוף נובמבר 2022, הודיעו לי שעשו לי הפתעה והזמינו אותי ל-4 ימים נטו בלונדון, בסוף ינואר 2023. הייתי בהלם ולקח לי כשבועיים שלושה לעכל.
ללונדון לקחתי איתי את המצלמה שבה השתמשתי בין 2006 ל-2012, שאינה מצלמת פוקט אך גם אינה מצלמת DSLR.
צילמתי בה 1061 תצלומים בארבעת הימים הללו. לפניכם מוצג מבחר של 180 תצלומים מתוכם.
כמו כן, צילמתי גם במצלמת הטלפון הנייד, בה אין זום אמיתי (אופטי), אין עיינית ואין יכולת לדיוק. עם זאת, אני מניח כאן בהמשך גם 78 תצלומים ממנה, לשם השלמת תמונת החופשה בעיר הזו, שאני כל כך אוהב.
למעשה מאז שאני מצלם במצלמות דיגיטאליות, משלי, החל משנת 2004, לא צילמתי מחוץ לארץ, למעט קצת באותה נסיעה לברצלונה ולמעט חופשה משפחתית בעקבה, ירדן, שאותה איני ממש מחשיב כחו"ל, וממנה הצגתי כאן לפני כמה שנים פוסט עם תצלומים.
הפוסט הזה כאן הוא קודם כל בשבילי, כדי שיהיה לי מקום אחד אליו אוכל לחזור בלחיצת כפתור כדי להזכיר לעצמי את החופשה הזו ללונדון.
תודה רבה מקרב לב אוהב לאחותי ההכי צעירה ולבן זוגה, לאחותי הצעירה ולבעלה, ולאבי.
כל התצלומים מוקטנים ומוצגים מוקטנים עוד יותר עקב פריסת הגלריות. כל לחיצה על כל תצלום תוביל לפתיחתו ולאפשרות דפדוף בצורה רחבה יותר.
אין לעשות בתצלומים שכאן כל שימוש. תודה. שרון רז
להמשיך לקרוא "לונדון סוף ינואר 2023"לא יודע אם שמתם לב אבל ראש השנה זה כבר עוד שבועיים ויומיים.
אל תביאו חפצים. רק אמנות, תרבות, ספרות, מוזיקה. זה שווה ועם ערך אמיתי.
מבצע לראש השנה למשך שבוע בלבד על הספר שלי. מהיום, שישי, ועד שישי הבא (16/9) בלבד.
זה על מנת להספיק לשלוח בבטחה ובזמן את ההזמנות בדואר.
חותך שליש ממחירו. אשכרה. במקום 240 ש"ח (220 ש"ח + 20 ש"ח משלוח בדואר רשום) אז 160 ש"ח.
תשלום ב-ביט או בהעברה בנקאית.
זהו ספר האמן הראשון שלי, 240 עמודים עם 224 תצלומי צבע, שנבחרו בקפידה במשך כשש שנים.
מעצבי ומפיקי הספר- מגן ואדם חלוץ.
מבנים נטושים מסוגים שונים, אותם אני מצלם כבר כמעט 19 שנה.
כל מי שרכש את הספר המיוחד הזה יצא סופר מרוצה. תשאלו אותם.
וואטסאפ שלי להזמנות ולצורך העברה ב-ביט – 054-4208050
קרדיט לצילום כאן- ענת עינהר
שנה טובה
- כ-3 מיליון פליטים אוקראינים מסתובבים עכשיו. כנראה שחלקם יחזור לביתם לאחר שהמלחמה הזו תסתיים. לחלקם כבר לא יהיה להיכן לחזור.
- יהודים זה עם של פליטים. חלק מהפלסטינים הם פליטים. גם חלק מהסורים. יש עוד הרבה כאלו בעולם, לצערינו.
- הזחיחות לא תישאר כאן לעד. כנראה שאסונות יגיעו וכנראה שיגרמו לחלק מהישראלים להיות גם הם פליטים.
- רעידת אדמה צפויה כאן מתישהו, אסונות טבע, שריפות, הצפות, מלחמה ענקית ונוראית עם איראן ולבנון ועוד. אני מקווה מאוד שזה לא יקרה, אבל כנראה שמשהו מזה יקרה.
- אנשים נותנים את בטחונם בכמה קירות, בקניית דירה או בית, ברכוש, בחפצים, ברכב, באזעקה, בביטוחים וכו. רכוש הוא הבלים. רכוש הוא הבלים. רכוש הוא הבלים. אין ביטחון בכלום. תראו כמה מהר אנשים נהפכים לפליטים, משאירים את הכל מאחור והולכים בקושי עם תיק אחד הלאה, אם נשארו בכלל בחיים.
- יותר מ-18 שנה אני מצלם במצלמות דיגיטאליות מבנים נטושים, ביניהם בתי מגורים נטושים, דירות נטושות בבנייני מגורים נטושים, מתחמים ומבנני מגורים, כולל כמובן שיכונים ישנים לפני הריסה.
- מתרחש המון הרס בשנים האחרונות בפרוייקטים של פינוי בינוי בכל רחבי הארץ. עושה רושם שבשנה שנתיים האחרונות הקצב הואץ בצורה די מדהימה ושיכונים ישנים מתפנים, ננטשים, נהרסים ומפנים מקומם לשיכוני האדם החדשים. אין לי בעיה עם זה. תמיד היתה תחלופה במגורי האדם. אני אוהב להיכנס לבד לדירות נטושות, לראות ולצלם מה אנשים משאירים מאחוריהם. ולראות את האדריכלות הפשוטה, הנקיה, והמלוכלכת עירומה.
- השיכונים החדשים אגב, אינם מאוד שונים מאלו הישנים, גם אם לאדם הממוצע זה כן נראה כך. הם חדישים, מחומרים אחרים, גבוהים יותר, נפוחים ושמנים יותר, משנים את כל הפרופורציות האורבניות ולכן את הערים, יש בהם ממ"דים וחידושים, אבל הם לא שונים בהרבה, לא. הם כן מספקים בד"כ פחות (כן, פחות!) שטחים ירוקים ממה שהיו בין השיכונים הישנים וכן מספקים פחות אופק ושמיים להולכים ברחובות, מפאת מימדיהם.
- 18 שנה, כל כך הרבה חללים נטושים, ריקים מאדם, ומלאים ברכוש וחפצים מאובקים שנזנחו ונשארו עדות אילמת לבעליהם הנעלמים. כך או כך- בתכריכים אין כיסים. אנחנו נכנסים לאדמה בלי כלום.
- לפני שאמי נפטרה לפני כשבע וחצי שנים, אבל בעיקר אחרי- התחלתי, המשכתי והעצמתי את הרצון העז להיות יותר מינימליסטי, יותר סגפן ויותר ממוקד ולהיפטר מכמה שיותר רכוש וחפצים, שאצלי זה בעיקר רכוש תרבותי ואמנותי כמו ספרים, מגזינים, תקליטים, דיסקים וכו, אך גם פה ושם חפצים, ריהוט ובדומה לזה. זה מנקה גם את הבפנים. זה מנקה את העיניים. זה מרווח. זה מכניס אוויר. להיות עם כמה שפחות.
- מטרתי, שאיפתי ותשוקתי, היא להגיע למצב בו יש לי תיק אחד בלבד, מקסימום שניים.
- שלשום נקלעתי מוקדם בבוקר למצב בו היתה לי כחצי שעה לשרוף עד לעבודה. מצאתי לי פינוי בינוי, כלומר מבני שיכונים שננטשו והתרוקנו, לפני הריסתם. עמי היתה רק המצלמה המוגבלת מאוד שבמכשיר הסלולרי הנייד. לאחר סיום עבודתי צילמתי שם שוב.
- במצלמה של סלולרי נייד אין זום, אין עיינית, אין שליטה על הבהירות והכהות וכו, לכן אני לא אוהב לצלם איתה נטושים. אבל לפעמים אני מעדיף לצלם כך, אם בא לי, מאשר כלל לא. אני לא מחשיב זאת באותה קטגוריה של צילומי המצלמה אבל טוב שיש את האופציה. לפעמים אני מצלם עם מצלמה וחצובה ופה ושם בנוסף מוציא את הנייד ומצלם כמה פרטים עם מצלמת הסלולרי, כהשלמה. עם הנייד מאוד קל ונוח לצלם, קליל להסתובב, אבל בשבילי זה לגמרי לא נקי ולא מדויק מספיק, ללא עיינית, זום וכו.
- צילמתי שלשום במתחם הזה יותר מ-400 תצלומים, בנייד כאמור. מביא לכם כאן רק 60 מהם, שכאמור אני מחשיב אותם טכנית נחותים, ובכל זאת- אלו עיניי שלי.
- זכרו- חלקינו עוד נהיה פליטים, כמו האוקראינים, ואולי במצב גרוע הרבה יותר. עוד יקרו אסונות, כן, גם כאן בישראל. אז, ואולי רק אז, נתעורר כולנו באמת. אולי צריך שאנשים קצת יאבדו מרכושם ומזחיתותם כדי שיחזרו לפרופורציות, כי הפרופורציות כאן נעלמו. החזירות, השחיתות, האלימות, הניצול והפערים שולטים.
- הסתיים פורים. חג הפסח יהיה בעוד פחות מחודש. אני פוצח במבצע פסח מיוחד שיחל היום, יום שבת, ה-19 למרץ, ויסתיים ב-31 למרץ. זאת על מנת שמי שירצה לתת מתנה לעצמו או לבני משפחתו, חברים או ידידים, יוכל לעשות זאת בזמן, ושהמשלוח יגיע אליו בוודאות לפני ערב הפסח, שיהיה ב-15 לחודש אפריל.
- הספר "נטושים" מכיל 240 עמודים עם 224 תצלומי צבע שנבחרו בקפידה במשך כשש שנים. הוא יצא לאור ב-2 לנובמבר 2020. הספר נמכר מראש בקמפיין הדסטארט ב-2020 ביותר מ-450 עותקים. וממשיך להימכר מאז צאתו לאור.
- מחירו הרגיל הוא 240 ש"ח (220 ש"ח + 20 ש"ח משלוח בדואר רשום בישראל). מחירו בעת המבצע העכשווי שבין פורים לפסח, כאמור מהיום, ה-19/3 ועד ה-31/3, יהיה 160 ש"ח בלבד, כלומר הנחה ענקית וסופר נדיבה של שליש ממחירו (33.33%). אני יכול להבטיח לכם שלא תהיה הנחה גדולה מזו אצלי. כמו כן- הספר הוא משהו מיוחד.
- במבצע זה אין אפשרות לאיסוף עצמי, אלא רק כאמור עם משלוח בדואר רשום בישראל. התשלום באפליקציית ביט או בהעברה בנקאית. יש לכתוב לי את כל הפרטים- שם מלא, מספר טלפון סלולרי, כתובת מלאה, מיקוד וגם לרשום אם אתם מעוניינים בהקדשה קטנה בתוך הספר (שאינה בתוספת תשלום). להתקשרות עמי:
מייל – bddaba@gmail.com או ב-וואטסאפ- 054-4208050 (מסרונים בלבד, לא עונה לטלפונים). - כל התצלומים בפוסט זה צולמו כרגיל על ידי וכולם מוקטנים. אין לעשות בהם כל שימוש ללא אישורי המפורש בכתב. לחיצה על תצלום אחד יפתח אותו ואז ניתן גם לדפדף אחד אחד. שבת שלום ושבוע טוב. שרון רז
נטוש - שרון רז 
תגובות אחרונות