חיפוש

נטוש

צילום מבנים ותיקים ונטושים בישראל בהווה למען העתיד

טקסי הריסה + גלריית תצלומי פינוי בינוי נוסף

אל תשתפו פעולה עם טקסי הריסה למיניהם. הם מתועבים. זה עלה תאנה ציני עכשווי חלול וקלוקל שבא לכסות על עצם הדבר שהוא השמדה של בניין ומורשת בנוייה. אכן, יש בישראל המון בניינים מכוערים ובוודאי ששיכונים ישנים ולא יפים. אבל זכרו תמיד שגם אם תחלופה נהייתה הכרחית במקרים לא מעטים הרי שהריסה תמיד הורסת גם את הסביבה והיא תמיד דבר קצת עצוב, לא משהו לחגוג. המבנים הללו איכלסו אנשים שחיו כאן עשרות שנים, במקרה של דירות מגורים בשיכונים. ידוע וברור לי שרוב הבריות כאן בעד הריסות מבנים ישנים ודעתי היא דיעת מיעוט. אולי זו רגישות יתר. צריכה להיות התחדשות אבל לא תמיד במחיר הריסה. בטח לא של מבנים חשובים (השיכון כאן אינו חשוב או יוצא דופן). בכל אופן גם אם הורסים לא צריך לעשות מסיבה.

הנה עוד פוסט חדש שלי על עוד מבנה שיכון (בפתח תקווה) שעבר פינוי, נטישה, הריסה ובקרוב בינוי חדש. אני מצלם את מה שעיניי בוחרות לפקס עליו מבט. הנה מבחר תצלומים מהבניין הזה שעתה הוא ז"ל. שאריות וזיכרונות. אני מגיע עם מצלמה בלבד ומשמר מציאות סובייקטיבית לפני הכחדה.

כרגיל כל הצילומים מוקטנים. אין לעשות בהם כל שימוש ללא הסכמתי המפורשת בכתב. הנה 66 תצלומים בגלרייה אחת. 59 מהם ממצלמה וה-7 האחרונים הם צילומי סלולרי. בפייסבוק פרסם היזם את טקס ההריסה ובתגובות ענו לו דברים כמו "יא אלוף", "תותח" ו"כל הכבוד". ישראל החדשה. אולי לא רק החדשה. יש כאן עשרות שנים הריסות, בכל המדינה, שלא מעט מברכים עליהן. נו שויין.

שרון רז

שרון רז

כרוניקה של מוות ידוע מראש אך תמיד מפתיע

אחת מהטראומות הנדל"ניות האישיות המיתולוגיות שלי היא היעלמותו של בית הקירור של סבא רבא שלי וסבא שלי בצפון פתח תקווה בתחילת שנות האלפיים. עם הטראומה הזו אני בדרך כלל פותח את הרצאותיי בארץ.

סבא רבא שלי, מרדכי שלום סימקין, הקים את בית הקירור ומפעל הקרח העברי הראשון בתל אביב בשנות העשרים (של המאה העשרים). בהמשך הוקם בית הקירור בפתח תקווה וכו. כשהייתי ילד ומתבגר ביקרתי בו לא פעם כשהיה פעיל.

בתחילת שנות האלפיים הגעתי לשם עם מצלמת פילם, לא שלי, ולפני שממש התחלתי עם פעילותי הצילומית הרציפה. צילמתי 6 תצלומים בלבד מבחוץ, של בית הקירור שהיה כבר נטוש, וכשבאתי לצלם שוב הוא נעלם, כבר לא היה. זה השאיר חותם עמוק ולא קל שגם מסביר לא מעט.

כבר לא רואים כמעט בתי קירור בארץ. הרבה מהם, רובם, נהרסו כבר לצערי. לפעמים במושבים או בקיבוצים ניתן לראות אותם אבל אלו שהיו בערים עצמן, הגדולים, נהרסו ברובם.

אחרי בית הקירור שיוצג כאן בפוסט עקבתי מתחילת ימי הצילום הדיגיטאלי העקבי שלי, כלומר מ-2004. הוא היה בית קירור גדול עם המון נוכחות ברחוב בר כוכבא. עכשיו נותר ה-העדר.

רחוב בר כוכבא היה איזור תעשיה פעם אך אחד שממש קרוב למרכזו של מרכז העיר- דהיינו לכיכר המייסדים, לרחובות שטמפפר, הברון הירש, חיים עוזר וכו.

הוא היה בולט מאוד, כפי שאציג בצילומיי בהמשך הפוסט, גם בגלל גודלו, גובהו, מידותיו ובמיוחד אטימותו לרחוב ולכל צדדיו. קוביה ענקית מעט טרפזית אטומה בקירות כמעט ללא פתחים היושבת על רחוב בר כוכבא העמוס בתחבורה ובבני אדם, ממש על קו המדרכה. קו בניין אפס.

לא יהיו יותר מבנים כאלו. ברגע שהורסים אז אין. נגמר. באירופה לוקחים מבנים תעשייתיים כאלו ועושים להם שימוש מחדש בצורה חכמה, עדינה, מתחשבת ומוקירה. גם כאן ניתן היה לעשות זאת ובאופן יצירתי להפוך אותו לבניין מגורים שמותיר לפחות את ארבעת הקירות ההיקפיים במקומם. אבל כאן זה לא אירופה.

כשחיפשתי באתר הוותיק שלי "אדריכלות נעלמת" (מאפריל 2005 באינטרנט) את הצילומים הישנים שלי של המבנה, לפחות את חלקם, ראיתי שכבר בהערות לצילומיי הישנים כתבתי שהוא מיועד להריסה.

אינני זוכר איך ומה בדיוק ידעתי אז, אך באופן כללי אני תמיד מתייחס, גם עקב טראומות נדל"ניות כאמור וניסיונות מרים רבים מאוד, לכל בניין ותיק ונטוש כזה כאל סוג של "דד מן ווקינג"- אסיר שמחכה להוצאתו להורג.

אחד מהמבקרים שהגיע לתערוכתי האחרונה במרץ אפריל 2020 בקיבוץ עינת היה קשור משפחתית, הסתבר, למבנה בית הקירור המיתולוגי הזה ושוחחנו. אינני זוכר בדיוק את שיחתינו אך כנראה הובהר לי שגורלו נחרץ ושתהיה הריסה בעתיד הלא רחוק.

מסתבר שהמבנה היה ברשימת השימור של העיר פתח תקווה אך בשלב מסויים הוצא משם באופן תמוה למרות התנגדות גורמי שימור בעירייה. אני חושב שזה אומר הרבה על מה ואיך דברים נעשים כאן. שלא נדבר על המועצה לשימור אתרים ורפיסותה הקבועה בנושא.

מעט על ההיסטוריה של המבנה מתוך כתבונת ב-מיי-נט פתח תקווה:

"בית הקירור השתרע על שטח פרטי של כ- 945 מ"ר, ובו פעל משנות ה-20 של המאה הקודמת, בית חרושת לקרח בשם "היוצר". הבעלים ישעיהו סטניסלבסקי ושותף רכשו את המגרש בתחילת שנות ה-50 מבעליו הקודמים. השניים שינו את ייעודו של בית החרושת לבית קירור לתוצרת חקלאית, בשם "קישון-היוצר". כעבור כמה שנים המבנה הורחב ונוספו לו שתי קומות. בכל קומה יש חלל לניוד משטחים וחדרי קירור נפרדים עם דלתות עץ, וכן פיר למעלית שהובילה עד לקומת הגג. בתחילת שנות ה-90 המפעל נסגר ונמכר לבעלים אחרים. לפני שנים המבנה נצבע וקושט בסמל העיר, ביוזמת עיריית פתח תקוה."

אתם תראו בצילומים את סמל העיר והצבעים שבהם צבעו בעבר שלוש חזיתות של המבנה- הראשית לרחוב ושני צדדים של המבנה. האבסורד הוא שהעירייה השתמשה במבנה כמשהו מייצג וכאילו נתנה כבוד למורשת הבנויה שלה אך בסופו של דבר, ובאופן ציני ועגום, הפנתה לו עורף, איפשרה להרוס את אותו המבנה שצבעה ועוד בתואנה של התחדשות מרכז העיר הוותיק. התחדשות זה בסדר (אגב, לא מספיקות כל שכונות הענק החדשות של "אם המושבות", "נווה עוז החדשה" וכו?…) אבל צריך לעשות זאת חכם, רגיש ובפינצטה כי מרכז העיר הוא זה המכיל עדיין את המעט שלא נהרס וכן נשאר מאותה מורשת עירונית בנויה של עיר ותיקה מאוד.

אני הולך הפוך כאן בפוסט. אתחיל מתצלומי ההריסה ואגיע בהדרגה, דרך כמה סשנים אחורה בזמן, לסוף הפוסט ולתצלומים הכי ישנים שלי של המבנה. צילמתי את המבנה הזה הרבה מאוד פעמים ולא הכל יוצג כאן. גם מספר התצלומים קוצץ רבות בשביל הפוסט.

כל הצילומים כרגיל כאן שלי. כולם הוקטנו בגודלם. אין לעשות כל שימוש בצילומים ללא אישור מפורש ממני בכתב. את כל מה שעשיתי ועושה אני עושה בכוחות עצמי בלבד ובאופן עצמאי. זה לא קל. מדינת ישראל על שלל משרדיה, גופיה, ארגוניה, מוסדותיה והאקדמיות שבה, משום מה לא פרשה חסותה עליי עד היום, אך אולי טוב שכך.

מה שתמיד מדהים אותי הוא איך אני בסוף תמיד מופתע כשפתאום מתרחשת ההריסה. מפתיע כמו מותו של אדם, גם אם הוא מבוגר מאוד. עקבתי אחרי המבנה הזה לאורך השנים כאמור (17 שנה) ובחצי השנה האחרונה, כמעט בכל שבוע. ביום שני עוד עברתי לידו. יום למחרת כבר הודיע לי אחד מעוקביי כאן שהחלה ההריסה בחשכת הלילה. אפילו לא היתה שום גדר מסביב. פשוט חסמו נתיבים בכביש. איכשהו בסוף, למרות כל הניסיון הרב, אני תמיד מופתע ונדהם מחדש.

שרון רז

1 – תצלומי הריסה – 11/12/2021:

2 – שני תצלומי סלולרי כשעברתי ממש בעת ההריסה- 08/12/2021:

3 – צילום סלולרי מ-18/11/2021:

4 – שלושה תצלומי סלולרי מ-04/11/2021:

5 – מתוך סשן תצלומי ערב/לילה- שישה תצלומים מ-24/08/2021:

6 – מתוך סשן הכולל תצלומי פנים מ-12/04/2021:

7 – תצלום ישן מ-31/07/2007:

8 – תצלומים ישנים מ-01/07/2007:

9 – תצלומים ישנים מ-23/11/2004:

שרון רז

מה אנשים משאירים מאחוריהם

פוסט חדש על פינוי בינוי. כבר היה לפחות פוסט אחד כזה בעבר כאן בבלוג.

אחרי הפינוי, בשלב הנטישה, לפני ההריסה וכמובן לפני הבינוי החדש העתידי.

זו בהחלט אינה סוג הארכיטקטורה שאני אוהב במיוחד ואינה סוג הנטישות שאני אוהב במיוחד. זו נטישות טריה ומאוד זמנית.

ועדיין, זה מעניין בעיניי ולכן צילמתי כאן. יש פרוייקטים רבים של פינוי בינוי בארץ וכמובן שלרובם אין לי זמן וכסף להגיע, וגם לא צורך כזה.

המתחם הזה היה מורכב משני בנייני שיכוני רכבות שבכל אחד מהם 3 כניסות. המתחם, ברחוב אחד העם ברמת גן, נהרס יחסית לאחרונה.

למרות שהיו שיכונים מכוערים הם היו ממוקמים באיזור הפונה אל הפארק הלאומי, מה שאפשר יהיה לראות כאן בפוסט בכמה תצלומים.

ייתכן וזו הפעם הראשונה, אינני זוכר כבר, שאני משתמש ומציג גם צילומים ממכשיר הסלולרי, בנוסף לאלו שמהמצלמה.

לפניכם 46 תצלומים נבחרים ומוקטנים מהמצלמה ולאחריהם 74 תצלומים מבחרים ומוקטנים ממצלמת הסלולרי. בסה"כ 120 תצלומים. תיהנו.

אין להעתיק או לעשות כל שימוש בתצלומים שכאן ללא אישור בכתב ממני.

ניתן להזמין ממני, ורק ממני, את הספר "נטושים", שיצא כמעט לפני שנה, כמו גם הרצאות לחוגי בית, דיורים מוגנים, חברות, ארגונים וכו.

ניתן לפנות למייל שלי bddaba@gmail.com או ל-וואטסאפ 0544208050. איני עונה לטלפונים לא מזוהים. תודה.

שרון רז

מה נשאר מכל זה כיום? שטח ענק של אדמה מוקף בגדרות איסכורית לבנות וזה:



שרון רז

מבצע לראש השנה


ולמי שרוצה מייל – bddaba@gmail.com

קולנוע שביט הנטוש, באר שבע – שרון רז

קולנוע שביט בעיר העתיקה בבאר שבע פעל באופן יחסי לא הרבה שנים. תמיד זה יחסי. יש בתי קולנוע שפעלו כ-50 שנה ויש כאלו שפעלו רק כ-20 שנה. ישנם כאלו שנסגרו כבר בשנות השישים או השבעים, למרות שהרוב נסגרו בשנות השמונים או התשעים.

בבאר שבע היו הרבה בתי קולנוע, בכל רובע ואיזור. בעיר העתיקה בבאר שבע פעלו, חוץ מ"שביט" עוד שני בתי קולנוע. האחד הוותיק יותר "אמפי" פתוח ללא גג, קולנוע קיץ, שהיה ליד המשטרה ונהרס מזמן, וגם קולנוע "מרכז" באחד מהפסז'ים, שעבר גלגולים כמועדונים. קולנוע שביט נמצא גם הוא, כלומר הכניסה אליו, בפסז' מרכזי בעיר העתיקה.

כמובן שמצב המבנים בעיר העתיקה בבאר שבע די בכי רע באופן כללי. ככה זה בד"כ בישראל.

פנים בית הקולנוע הוא מהגדולים ומהגבוהים שראיתי בארץ, וראיתי הרבה מאוד.

הוא גם היה, כפי שניתן לראות, די מהמפוארים (למרות כיסאות העץ) וכלל אלמנטים מעוצבים תלויים קלים וצבעוניים מיוחדים שכנראה נועדו לשפר את האקוסטיקה באולם.

תודה רבה מקרב לב למיכאל איידן הבאר שבעי שיידע אותי בזמנו לגבי הקולנוע, ליווה אותי במקום, באופן די נדיר, וגם עדכן אותי לאחרונה על כך שהיתה שם שריפה, שהתחילה כנראה בחנויות הפסז' ולכן גם בית הקולנוע עצמו נשרף כי אש עולה למעלה. חבל. אגב שריפות היו כבר בעבר ברחוק בתולדות בתי הקולנוע בישראל, למשל בקולנוע מוגרבי המיתולוגי בתל אביב.

אני משחרר את הפוסט הזה עכשיו "תודות" לעובדה שהוא נשרף. חיכיתי כ-8 שנים מאז הצילום שלי במקום כדי שיקרה משהו והנה קרה. לא רציתי לכתוב אודותיו עד עתה כי ניתן היה לגנוב ממנו כיסאות וציוד וממגוון נוסף של סיבות, שאותן אני מסביר בספר שלי "נטושים".

חייב להודות שכיום הייתי מצלם אותו טוב יותר, גם בגלל עוד שנות ניסיון עם המצלמה וגם בשל העובדה שאז לא היתה ברשותי חצובה. למעשה יש לי חצובה רק מהשנה שנתיים האחרונות. חצובה עוזרת במקרים כאלה של חללים חשוכים ו"בעייתיים".

חלק די גדול מהצילום כאן הוא תיעודי גרידא ו"קשה" בגלל מגבלות האור והניגודים, וחלק מהצילום הוא אמנותי ותיעודי.

כל התצלומים צולמו על ידי, שרון רז, בפברואר 2014, והוקטנו בגודלם בשביל הפוסט הזה. אין לעשות בהם כל שימוש ללא אישורי המפורש בכתב, לאחר פנייה במייל אליי, שכלל לא בהכרח תיענה בחיוב.

הספר שלי "נטושים", שהוא ספר האמן הראשון שלי, ממשיך להימכר דרכי ולעבור כמו אש בשדה קוצים בהמלצות מפה לאוזן. הוא מכיל 240 עמודים, 224 תצלומי צבע, פתח דבר של 6 עמודים שלי, מאמר של פרופ' אדר' אמנון בר אור ועבדתי עליו במשך כשש שנים. כן.

עלותו 275 ש"ח במשלוח אליכם הביתה בדואר שליחים של דואר ישראל, או 240 ש"ח במשלוח בדואר רשום לסניף הקרוב אליכם של דואר ישראל או 220 ש"ח בלבד באיסוף עצמי שלכם ישירות ממני מפתח תקווה. הספר נמכר כרגע עדיין רק אצלי, דרכי, וכך כנראה זה יישאר. לדעתי הלא אובייקטיבית מדובר בספר אמנות, אדריכלות, צילום, סביבה, חברה, היסטוריה ושימור (בצילום) שהוא חובה.

גמר ליגת האלופות הלילה, 29/05/2021, והוא כל אנגלי- בין מנצ'סטר סיטי לבין צ'לסי. כך צריך להיות, כי זו הליגה הטובה בעולם. חבל שליברפול לא משחקת שם הלילה. בהצלחה לשתי הקבוצות. שתנצח זו שתשחק טוב יותר.

בהנאה

שרון רז

שרון רז

בית בוסל הנטוש, צפת- שרון רז

היסטוריה מקוצרת:

1904 – בית חולים של המיסיון האנגלי. אדריכל- גוטליב שומאכר.

בזמן מלחמת העולם הראשונה – שימש כבסיס צבאי טורקי.

1919 – 1920 – אכסניה לפליטים נוצרים.

1921 – 1935 – בית ספר תיכון "הקולג' הסקוטי". נוספה כנסיה.

1936 – 1942 – מפקדת חיל הספר העבר ירדני.

1943 – 1984 – בית הבראה של קופת חולים כללית ע"ש יוסף בוסל.

בחלק משנות השמונים – מרכז קליטה לעולי אתיופיה.

מאז עד שנות ה-2000 – נטוש. נקנה ע"י המכללה האקדמית צפת.

2016 – אני מצלם במתחם.

2017 – 2021 – החל תהליך שיקום ושימור במתחם.

29-04-2021 – אתר האינטרנט הראשון שלי "אדריכלות נעלמת", שהושק ב-2005, חוגג היום 16 שנים!!

16 שנים באינטרנט זה כמו 66 שנים במציאות. האתר השפיע לכל עבר אז ומאז.

(הבלוג הזה, "נטוש", הושק שנתיים אחר כך, ב-2007)

הפוסט הזה יחשוף לראשונה חלק מצילומיי ממתחם בית בוסל, רק את של המבנה הראשי.

כל הצילומים מוקטנים. אין לעשות בהם כל שימוש ללא אישור מפורש בכתב ממני.

הספר "נטושים" שיצא לאור ב-2/11/20, מכיל 224 תצלומים שלי, שניים מהם מבית בוסל.

להזמנת הספר ו/או להזמנת הרצאות פגז שלי ו/או להזמנת תמונות/הדפסים, ו/או להזמנתי להציג תערוכות, ניתן לפנות אליי בכתובת המייל הזו- bddaba@gmail.com או במסרון וואטסאפ ל- 0544208050.

מחר, יום שישי ה-30 לאפריל, תערוכתי "נאלמים" תינעל. אהיה שם בין עשר בבוקר לאחת בצהריים ואז מפרק. גלריה בית דרור, קיבוץ עינת. הזדמנות אחרונה בהחלט לראות.

ל"ג בעומר נחמד לכם. המדורות מזיקות מאוד לסביבה, לבעלי חיים ולבני האדם, נא להימנע מלהדליק כאלו.

שרון רז

שרון רז 29-04-2021

הרצאה מיוחדת ב-4/4/21

שלום לכולם,

ברביעי לאפריל אתן הרצאה מיוחדת. הזדמנות נדירה לחוות הרצאה מלאה שלי.

מספר המקומות באמת ולגמרי מוגבל. הנה הפרטים:

להזכירכם, תערוכת היחיד הרביעית שלי, "נאלמים", מוצגת עד ה-30 לאפריל בגלריה בית דרור המקסימה שבקיבוץ עינת המלבב (שם תהיה ההרצאה). אני נמצא שם בכל שישי ושבת בצהריים ולפעמים גם באמצע השבוע (זה בתיאום מראש), מוזמנים לבוא, לראות, לחוות ולהיפגש עמי. ניתן גם לרכוש תמונות והדפסים מהתערוכה וגם את הספר "נטושים":

להזכירכם 2 – ספר האמן הראשון שלי, "נטושים", שיצא לאור בנובמבר 2020 לאחר 17 שנות צילום, ומכיל 224 תצלומי צבע שלי ו-240 עמודים, עדיין ניתן לרכישה, אך ורק ממני, באיסוף עצמי ממני מפ"ת או ממני מהתערוכה בעינת (220 ש"ח) או בדואר רשום (240 ש"ח). התגובות עליו מדהימות. מומלץ.

חג שמח

שרון רז

אי-מייל- bddaba@gmail.com

וואטסאפ- 0544208050

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑