חמישים תצלומים שצולמו על ידי אתמול, 24 למאי 2023.
ניתן ללחוץ על תצלום לתצוגה מוגדלת. אין לעשות בהם כל שימוש.
חג שבועות שמח. שרון רז
ביום שלישי, השביעי לחודש מרץ שנת 2023, היה אירוע "קרקס של עדלאידע" במרכז העיר פתח תקווה בבוקר ובצהריים. הייתי פנוי בזמן הזה וירדתי לצלם. צילמתי במשך יותר מארבע שעות ברציפות. 1467 תצלומים, זה מה שיצא. בהמשך במחשב בבית צמצמתי ומחקתי בשלושה סבבים את הרוב, והשארתי כחמישית, את 280 התצלומים הנבחרים.
קשה לצלם אנשים, ברחוב, בעמידה, עם שינויי אור וכיוונים, תזוזות והסתרות, ואקשן ב-360 מעלות. ההחלטות צריכות להיות מאוד מהירות, בעשיריות השנייה. יום לאחר האירוע ההמוני נכתב באינטרנט שבאירוע נכחו כשלושים אלף איש. צפוף, עמוס, תזזיתי ורועש. הדבר הכי טוב שעשיתי הוא שלקחתי איתי מהבית זוג אוזניות, שמכסות את כל האוזניים, כך שלפחות בליל הרעש המסיבי, שכלל מוזיקה מתישה, כריזות ומיני רעשים אחרים, נמנע ממני באופן חלקי.
האירוע למעשה לא כלל תהלוכה כלשהי (כמו פעם) אלא להטוטנים, לוליינים, אקרובטים, שחקנים המגלמים דמויות שונות, מיצגים, דוכנים, פינות איפור ויצירה והופעות ילדים ונוער- כל אלו לאורך רחוב חיים עוזר, ואפילו לונה פארק קטן, עם שלושה מתקנים, שאותו מיקמו ממש בכיכר המייסדים. אישית, אגב, אני סולד מליצנים, מסיכות, דרמטיות יתר ותיאטרליות. גם צפיפות ורעש אינם מאהבותיי והעדפותיי, למעט הופעות חיות של מוזיקה טובה ולמעט ובלית ברירה בהפגנות חשובות ואף קריטיות שבאות להגן על הדמוקרטיה ועתיד המדינה ואזרחיה מפני החשיכה, הפשיזם, הדיקטטורה, העיוורון, השחיתות, ההרס והחורבן.
הנה התוצרים, מחולקים ל-4 גלריות של 70 תצלומים בגלריה. לחיצה על תצלום תוביל להגדלתו ולאפשרות להביט בתצלומים אחד אחרי השני. כל התצלומים כרגיל מוקטנים לצורך גלישה בבלוג זה במערכת וורדפרס. למי שבמקרה היה באירוע ורואה את עצמו מצולם- אני מרשה להעתיק את התצלום ולהשתמש בו, עם קרדיט צמוד "צילום- שרון רז". לכל שאר הבריות אין אישור להשתמש בתצלומים ללא אישור מפורש ממני בכתב. חג פורים 2023 הסתיים. שרון רז
להמשיך לקרוא "חג פורים "קרקס של עדלאידע" פתח תקווה 7/3/23"הפעם הראשונה שלי בלונדון היתה למשך כחודשיים וחצי, בשנת 1986, הייתי בן פחות מ-18. עף לי הראש.
הפעם השניה שלי בלונדון היתה למשך כחודשיים, בשנת 1990, הייתי בן 21. עף לי שוב הראש.
בין שנת 1994 לשנת 1997 חייתי כמעט שלוש שנים בסקוטלנד. ביקרתי בתקופה זו כמה פעמים בלונדון האהובה.
בנובמבר 1998 עשתה לי אם בני הפתעה ולקחה אותי ללונדון לכבוד יום הולדתי ה-30. זו היתה הפעם האחרונה שביקרתי בלונדון. לפני יותר מ-24 שנים.
בנובמבר 2004 נסעתי עם אם בתי ל-6 ימים בברצלונה. זו היתה הפעם האחרונה שיצאתי מחוץ לארץ. זה היה לפני יותר מ-18 שנים.
בסוף נובמבר 2022, הודיעו לי שעשו לי הפתעה והזמינו אותי ל-4 ימים נטו בלונדון, בסוף ינואר 2023. הייתי בהלם ולקח לי כשבועיים שלושה לעכל.
ללונדון לקחתי איתי את המצלמה שבה השתמשתי בין 2006 ל-2012, שאינה מצלמת פוקט אך גם אינה מצלמת DSLR.
צילמתי בה 1061 תצלומים בארבעת הימים הללו. לפניכם מוצג מבחר של 180 תצלומים מתוכם.
כמו כן, צילמתי גם במצלמת הטלפון הנייד, בה אין זום אמיתי (אופטי), אין עיינית ואין יכולת לדיוק. עם זאת, אני מניח כאן בהמשך גם 78 תצלומים ממנה, לשם השלמת תמונת החופשה בעיר הזו, שאני כל כך אוהב.
למעשה מאז שאני מצלם במצלמות דיגיטאליות, משלי, החל משנת 2004, לא צילמתי מחוץ לארץ, למעט קצת באותה נסיעה לברצלונה ולמעט חופשה משפחתית בעקבה, ירדן, שאותה איני ממש מחשיב כחו"ל, וממנה הצגתי כאן לפני כמה שנים פוסט עם תצלומים.
הפוסט הזה כאן הוא קודם כל בשבילי, כדי שיהיה לי מקום אחד אליו אוכל לחזור בלחיצת כפתור כדי להזכיר לעצמי את החופשה הזו ללונדון.
תודה רבה מקרב לב אוהב לאחותי ההכי צעירה ולבן זוגה, לאחותי הצעירה ולבעלה, ולאבי.
כל התצלומים מוקטנים ומוצגים מוקטנים עוד יותר עקב פריסת הגלריות. כל לחיצה על כל תצלום תוביל לפתיחתו ולאפשרות דפדוף בצורה רחבה יותר.
אין לעשות בתצלומים שכאן כל שימוש. תודה. שרון רז
להמשיך לקרוא "לונדון סוף ינואר 2023"לא יודע אם שמתם לב אבל ראש השנה זה כבר עוד שבועיים ויומיים.
אל תביאו חפצים. רק אמנות, תרבות, ספרות, מוזיקה. זה שווה ועם ערך אמיתי.
מבצע לראש השנה למשך שבוע בלבד על הספר שלי. מהיום, שישי, ועד שישי הבא (16/9) בלבד.
זה על מנת להספיק לשלוח בבטחה ובזמן את ההזמנות בדואר.
חותך שליש ממחירו. אשכרה. במקום 240 ש"ח (220 ש"ח + 20 ש"ח משלוח בדואר רשום) אז 160 ש"ח.
תשלום ב-ביט או בהעברה בנקאית.
זהו ספר האמן הראשון שלי, 240 עמודים עם 224 תצלומי צבע, שנבחרו בקפידה במשך כשש שנים.
מעצבי ומפיקי הספר- מגן ואדם חלוץ.
מבנים נטושים מסוגים שונים, אותם אני מצלם כבר כמעט 19 שנה.
כל מי שרכש את הספר המיוחד הזה יצא סופר מרוצה. תשאלו אותם.
וואטסאפ שלי להזמנות ולצורך העברה ב-ביט – 054-4208050
קרדיט לצילום כאן- ענת עינהר
שנה טובה
- כ-3 מיליון פליטים אוקראינים מסתובבים עכשיו. כנראה שחלקם יחזור לביתם לאחר שהמלחמה הזו תסתיים. לחלקם כבר לא יהיה להיכן לחזור.
- יהודים זה עם של פליטים. חלק מהפלסטינים הם פליטים. גם חלק מהסורים. יש עוד הרבה כאלו בעולם, לצערינו.
- הזחיחות לא תישאר כאן לעד. כנראה שאסונות יגיעו וכנראה שיגרמו לחלק מהישראלים להיות גם הם פליטים.
- רעידת אדמה צפויה כאן מתישהו, אסונות טבע, שריפות, הצפות, מלחמה ענקית ונוראית עם איראן ולבנון ועוד. אני מקווה מאוד שזה לא יקרה, אבל כנראה שמשהו מזה יקרה.
- אנשים נותנים את בטחונם בכמה קירות, בקניית דירה או בית, ברכוש, בחפצים, ברכב, באזעקה, בביטוחים וכו. רכוש הוא הבלים. רכוש הוא הבלים. רכוש הוא הבלים. אין ביטחון בכלום. תראו כמה מהר אנשים נהפכים לפליטים, משאירים את הכל מאחור והולכים בקושי עם תיק אחד הלאה, אם נשארו בכלל בחיים.
- יותר מ-18 שנה אני מצלם במצלמות דיגיטאליות מבנים נטושים, ביניהם בתי מגורים נטושים, דירות נטושות בבנייני מגורים נטושים, מתחמים ומבנני מגורים, כולל כמובן שיכונים ישנים לפני הריסה.
- מתרחש המון הרס בשנים האחרונות בפרוייקטים של פינוי בינוי בכל רחבי הארץ. עושה רושם שבשנה שנתיים האחרונות הקצב הואץ בצורה די מדהימה ושיכונים ישנים מתפנים, ננטשים, נהרסים ומפנים מקומם לשיכוני האדם החדשים. אין לי בעיה עם זה. תמיד היתה תחלופה במגורי האדם. אני אוהב להיכנס לבד לדירות נטושות, לראות ולצלם מה אנשים משאירים מאחוריהם. ולראות את האדריכלות הפשוטה, הנקיה, והמלוכלכת עירומה.
- השיכונים החדשים אגב, אינם מאוד שונים מאלו הישנים, גם אם לאדם הממוצע זה כן נראה כך. הם חדישים, מחומרים אחרים, גבוהים יותר, נפוחים ושמנים יותר, משנים את כל הפרופורציות האורבניות ולכן את הערים, יש בהם ממ"דים וחידושים, אבל הם לא שונים בהרבה, לא. הם כן מספקים בד"כ פחות (כן, פחות!) שטחים ירוקים ממה שהיו בין השיכונים הישנים וכן מספקים פחות אופק ושמיים להולכים ברחובות, מפאת מימדיהם.
- 18 שנה, כל כך הרבה חללים נטושים, ריקים מאדם, ומלאים ברכוש וחפצים מאובקים שנזנחו ונשארו עדות אילמת לבעליהם הנעלמים. כך או כך- בתכריכים אין כיסים. אנחנו נכנסים לאדמה בלי כלום.
- לפני שאמי נפטרה לפני כשבע וחצי שנים, אבל בעיקר אחרי- התחלתי, המשכתי והעצמתי את הרצון העז להיות יותר מינימליסטי, יותר סגפן ויותר ממוקד ולהיפטר מכמה שיותר רכוש וחפצים, שאצלי זה בעיקר רכוש תרבותי ואמנותי כמו ספרים, מגזינים, תקליטים, דיסקים וכו, אך גם פה ושם חפצים, ריהוט ובדומה לזה. זה מנקה גם את הבפנים. זה מנקה את העיניים. זה מרווח. זה מכניס אוויר. להיות עם כמה שפחות.
- מטרתי, שאיפתי ותשוקתי, היא להגיע למצב בו יש לי תיק אחד בלבד, מקסימום שניים.
- שלשום נקלעתי מוקדם בבוקר למצב בו היתה לי כחצי שעה לשרוף עד לעבודה. מצאתי לי פינוי בינוי, כלומר מבני שיכונים שננטשו והתרוקנו, לפני הריסתם. עמי היתה רק המצלמה המוגבלת מאוד שבמכשיר הסלולרי הנייד. לאחר סיום עבודתי צילמתי שם שוב.
- במצלמה של סלולרי נייד אין זום, אין עיינית, אין שליטה על הבהירות והכהות וכו, לכן אני לא אוהב לצלם איתה נטושים. אבל לפעמים אני מעדיף לצלם כך, אם בא לי, מאשר כלל לא. אני לא מחשיב זאת באותה קטגוריה של צילומי המצלמה אבל טוב שיש את האופציה. לפעמים אני מצלם עם מצלמה וחצובה ופה ושם בנוסף מוציא את הנייד ומצלם כמה פרטים עם מצלמת הסלולרי, כהשלמה. עם הנייד מאוד קל ונוח לצלם, קליל להסתובב, אבל בשבילי זה לגמרי לא נקי ולא מדויק מספיק, ללא עיינית, זום וכו.
- צילמתי שלשום במתחם הזה יותר מ-400 תצלומים, בנייד כאמור. מביא לכם כאן רק 60 מהם, שכאמור אני מחשיב אותם טכנית נחותים, ובכל זאת- אלו עיניי שלי.
- זכרו- חלקינו עוד נהיה פליטים, כמו האוקראינים, ואולי במצב גרוע הרבה יותר. עוד יקרו אסונות, כן, גם כאן בישראל. אז, ואולי רק אז, נתעורר כולנו באמת. אולי צריך שאנשים קצת יאבדו מרכושם ומזחיתותם כדי שיחזרו לפרופורציות, כי הפרופורציות כאן נעלמו. החזירות, השחיתות, האלימות, הניצול והפערים שולטים.
- הסתיים פורים. חג הפסח יהיה בעוד פחות מחודש. אני פוצח במבצע פסח מיוחד שיחל היום, יום שבת, ה-19 למרץ, ויסתיים ב-31 למרץ. זאת על מנת שמי שירצה לתת מתנה לעצמו או לבני משפחתו, חברים או ידידים, יוכל לעשות זאת בזמן, ושהמשלוח יגיע אליו בוודאות לפני ערב הפסח, שיהיה ב-15 לחודש אפריל.
- הספר "נטושים" מכיל 240 עמודים עם 224 תצלומי צבע שנבחרו בקפידה במשך כשש שנים. הוא יצא לאור ב-2 לנובמבר 2020. הספר נמכר מראש בקמפיין הדסטארט ב-2020 ביותר מ-450 עותקים. וממשיך להימכר מאז צאתו לאור.
- מחירו הרגיל הוא 240 ש"ח (220 ש"ח + 20 ש"ח משלוח בדואר רשום בישראל). מחירו בעת המבצע העכשווי שבין פורים לפסח, כאמור מהיום, ה-19/3 ועד ה-31/3, יהיה 160 ש"ח בלבד, כלומר הנחה ענקית וסופר נדיבה של שליש ממחירו (33.33%). אני יכול להבטיח לכם שלא תהיה הנחה גדולה מזו אצלי. כמו כן- הספר הוא משהו מיוחד.
- במבצע זה אין אפשרות לאיסוף עצמי, אלא רק כאמור עם משלוח בדואר רשום בישראל. התשלום באפליקציית ביט או בהעברה בנקאית. יש לכתוב לי את כל הפרטים- שם מלא, מספר טלפון סלולרי, כתובת מלאה, מיקוד וגם לרשום אם אתם מעוניינים בהקדשה קטנה בתוך הספר (שאינה בתוספת תשלום). להתקשרות עמי:
מייל – bddaba@gmail.com או ב-וואטסאפ- 054-4208050 (מסרונים בלבד, לא עונה לטלפונים). - כל התצלומים בפוסט זה צולמו כרגיל על ידי וכולם מוקטנים. אין לעשות בהם כל שימוש ללא אישורי המפורש בכתב. לחיצה על תצלום אחד יפתח אותו ואז ניתן גם לדפדף אחד אחד. שבת שלום ושבוע טוב. שרון רז
אל תשתפו פעולה עם טקסי הריסה למיניהם. הם מתועבים. זה עלה תאנה ציני עכשווי חלול וקלוקל שבא לכסות על עצם הדבר שהוא השמדה של בניין ומורשת בנוייה. אכן, יש בישראל המון בניינים מכוערים ובוודאי ששיכונים ישנים ולא יפים. אבל זכרו תמיד שגם אם תחלופה נהייתה הכרחית במקרים לא מעטים הרי שהריסה תמיד הורסת גם את הסביבה והיא תמיד דבר קצת עצוב, לא משהו לחגוג. המבנים הללו איכלסו אנשים שחיו כאן עשרות שנים, במקרה של דירות מגורים בשיכונים. ידוע וברור לי שרוב הבריות כאן בעד הריסות מבנים ישנים ודעתי היא דיעת מיעוט. אולי זו רגישות יתר. צריכה להיות התחדשות אבל לא תמיד במחיר הריסה. בטח לא של מבנים חשובים (השיכון כאן אינו חשוב או יוצא דופן). בכל אופן גם אם הורסים לא צריך לעשות מסיבה.
הנה עוד פוסט חדש שלי על עוד מבנה שיכון (בפתח תקווה) שעבר פינוי, נטישה, הריסה ובקרוב בינוי חדש. אני מצלם את מה שעיניי בוחרות לפקס עליו מבט. הנה מבחר תצלומים מהבניין הזה שעתה הוא ז"ל. שאריות וזיכרונות. אני מגיע עם מצלמה בלבד ומשמר מציאות סובייקטיבית לפני הכחדה.
להמשיך לקרוא "טקסי הריסה + גלריית תצלומי פינוי בינוי נוסף"אחת מהטראומות הנדל"ניות האישיות המיתולוגיות שלי היא היעלמותו של בית הקירור של סבא רבא שלי וסבא שלי בצפון פתח תקווה בתחילת שנות האלפיים. עם הטראומה הזו אני בדרך כלל פותח את הרצאותיי בארץ.
סבא רבא שלי, מרדכי שלום סימקין, הקים את בית הקירור ומפעל הקרח העברי הראשון בתל אביב בשנות העשרים (של המאה העשרים). בהמשך הוקם בית הקירור בפתח תקווה וכו. כשהייתי ילד ומתבגר ביקרתי בו לא פעם כשהיה פעיל.
בתחילת שנות האלפיים הגעתי לשם עם מצלמת פילם, לא שלי, ולפני שממש התחלתי עם פעילותי הצילומית הרציפה. צילמתי 6 תצלומים בלבד מבחוץ, של בית הקירור שהיה כבר נטוש, וכשבאתי לצלם שוב הוא נעלם, כבר לא היה. זה השאיר חותם עמוק ולא קל שגם מסביר לא מעט.
להמשיך לקרוא "כרוניקה של מוות ידוע מראש אך תמיד מפתיע"
נטוש - שרון רז 
תגובות אחרונות