זה פוסט מיוחד. הוא מורכב מצילומים שצולמו לראשונה עם מצלמה חדשה. אחרי שמשנת 2006 אני מצלם עם אותה מצלמת קאנון (powershot pro 1) די פשוטה שאינה אפילו מצלמת DSLR (שהחליפה אגב מצלמת פנטאקס פשוטה עוד יותר לפני כן) הרי שסוף סוף עמותת "נטוש" (לתיעוד צילומי של מבנים ותיקים ונטושים בישראל – ע"ר) רכשה מצלמת DSLR כך שאיכות הצילומים השתפרה. זו עדיין לא מצלמה ממש מקצועית ואינה DSLR "כבדה" כמו של צלמים עסוקים וכ"ו אבל ה-600D של קאנון בהחלט עונה על כל הצרכים ויותר מזה.

לסשן הצילום הזה בצפון הארץ (גליל מערבי, שבי ציון, דרומית לנהריה, על הים) הזמנתי את עמיר החיפאי ובן הנתנייתי. בן, סטודנט לצילום, כבר הצטרף אליי לשני סשנים בעבר, אך לעמיר, זו היתה הפעם הראשונה. עמיר רצה להצטרף, לחוות וגם לרשום/לצייר בשטח. יצא שחוויית הנטישות העזה של המבנים היממה אותו כך שלא יכול היה לגמרי להתרכז ברישומים אלא בהתרשמויות.

על המתחם הזה כבר שמעתי רבות עם השנים ולמעשה אני מכיר אותו מצילומים ששלח לי לפני כמה שנים סטודנט לאדריכלות בשם ראם מאיר. הצילומים שלו הוכנסו אז לאתר "אדריכלות נעלמת" והרצון שלי לחוות את המקום ולתעד אותו בצילום בעצמי חיכה זמן רב עד שסוף סוף הסשן יצא לפועל. ראם מאיר צילם אותו בחורף, אנחנו נאלצנו לשהות שם בחום אימים של יוני, אבל לא נורא, העיקר שזה סוף סוף תועד לפרטי פרטים.

המקום למעשה נבנה כמלון, מלון דולפין, שאחר כך הפך לבית הארחה ובית הבראה מיתולוגי. המתחם ממש יושב על החוף וקרוב מאוד לקו המים. הוא ענקי ומכיל כמה מבנים, בריכה, עמדת שמירה מבטון, שרידים שונים, עצים מרשימים וכ"ו. מדהים לראות שככל שמתרחקים מגוש דן המתחמים והמבנים הללו יכולים לעמוד כך ולהתפורר שנים רבות, וכמובן ששמחתי לראות שהמקום "חיכה לי" כך במצבו האותנטי ולא שונה או נהרס בינתיים. עכשיו הוא מתועד אז אפשר להיות שקטים.

הנה 119 צילומים שלי של מתחם דולפין ההיסטורי והנטוש בשבי ציון.

*

כל הצילומים צולמו על ידי שרון רז בחודש יוני שנת 2012:

*

01

*

02

*

03

*

04

*

05

*

06 – עמיר משרבט בפינת הבריכה הנטושה

*

07

*

08

*

09 – עמיר ובן

*

10

*

11

*

12

*

13

*

14

*

15

*

16

*

17

*

18

*

19

*

20

*

21

*

22

*

23 – מכיוון שיש כאן מספר על הדלת אז אני מניח שזה לא ביתו של איש צוות בכיר/מנהל כמו שחשבתי בתחילה מבחוץ אלא בית שהוא סוג של סוויטה מיוחדת כנראה… לשתי משפחות, כי ישנן שתי יחידות

*

24

*

25

*

26

*

27

*

28

*

29

*

30

*

31

*

32

*

33

*

34

*

35

*

36

*

37

*

38

*

39 – ייתכן וזהו בית המנהל

*

40

*

41

*

42

*

43

*

44

*

45

*

46

*

47

*

48

*

49 – כניסה אחורית משנית לבניין הראשי הגדול של בית ההבראה

*

50

*

51

*

52

*

53

*

54

*

55

*

56

*

57

*

58

*

59

*

60

*

61

*

62

*

63

*

64

*

65

*

66

*

67

*

68

*

69

*

70

*

71

*

72

*

73

*

74

*

75

*

76

*

77

*

78

*

79

*

80

*

81

*

82

*

83

*

84 – בן מחליף פילם (כן, פילם)

*

85

*

86 – עמיר מהרהר בלובי המהדהד בריקנותו

*

87

*

88

*

89

*

90

*

91

*

92

*

93

*

94

*

95

*

96

*

97

*

98

*

99

*

100

*

101

*

102

*

103

*

104

*

105

*

106 – בן בפתח המבנה הקטן

*

107 – עמיר על הגג

*

108

*

109

*

110

*

111

*

112 – במטבח

*

113

*

114

*

115

*

116

*

117

*

118

*

119

*

*

120 – אני , לטובת מי שאינו בפייסבוק ולא מכיר את פרצופי כיום…

*

מאוסף הדי אור, ותודה רבה לו

*

צילום ישן ויפהפה, אין לי מושג מי הצלם, אם מישהו יידע אשמח לדעת ולכתוב כאן קרדיט מלא לשמו

*

צילום- ניצה וולפנזון, הבריכה והדולפין, מתחם בית דולפין, שנות השישים ותודה לניצה (צולם במצלמה איטלקית מ-בקליט)

*

צילום מגלויה ישנה, באדיבות ד"ר פדרו זוניגה, מחבר הספר (שני כרכים) "מי ייתנני במדבר מלון אורחים"

*

צילום מגלויה ישנה, באדיבות ד"ר פדרו זוניגה, מחבר הספר (שני כרכים) "מי ייתנני במדבר מלון אורחים"

*

צילום מודעה ישנה, באדיבות ד"ר פדרו זוניגה, מחבר הספר (שני כרכים) "מי ייתנני במדבר מלון אורחים"

*

בברכת "חופש גדול" ממוזג ומהנה, איכשהו, לילדים, להורים ולכולם

* * * * *

מודעות פרסומת