אין לי אישית שום רגש נוסטלגי למסעדה זו כיוון שלא זכור לי כי ביקרתי כאן. ייתכן שלקחו אותי כילד לאכול כאן פעם אבל אינני זוכר את זה. מסעדות בד"כ נגמרות ונסגרות מתישהו, כאן בישראל במיוחד. גם כי קשה מאוד לשרוד לאורך זמן, ולשמור איכות קבועה, וגם כי הקהל הישראלי, בעיקר העכשווי, רק מחפש ריגושים חדשים כל הזמן ולא שומר אמונים לשום דבר. באירופה יש מסעדות של עשרות רבות של שנים. כאן כמעט ולא. פעם היו בארץ מעט מסעדות יחסית והרבה לקוחות קבועים יחסית. בשלושים השנים האחרונות זה הלך בהדרגה והשתנה.

אני כאן בשביל הצילום האמנותי והתיעודי שלי, קודם כל בשביל עצמי. בשביל עיניי. בגלל עיניי. בגלל התשוקה.

מתחם זה לא היה רק מסעדה ויש לו היסטוריה מיוחדת. תקציר (ערוך) מתוך ויקיפדיה:

"המסעדה הוקמה בידי משה אגסי ב-1965 בקומה הראשונה של בית מגורים שהוקם על שטח שרכש ב-1948. במקביל החל לטפח גן חיות קטן במתחם. זמן קצר לאחר פתיחת המסעדה, הציב אגסי בחצר פסל גדול שפיסל בדמות פיל. הפסל היה חלול, והוצב בתוכו הגריל ששימש את המסעדה. העשן היתמר החוצה דרך ה"חדק". ברבות השנים נוספו בחצר פסלי פילים קטנים יותר, ואף חלק מהשיחים נגזמו בצורת פילים. הפיל בלט למרחוק באזור השומם, וגם כיום, לאחר שהאזור נבנה ברובו, מכונה צומת הרחובות בני אפרים ומשה סנה בשם "צומת הפיל". בנוסף לפילים, הוצבה בחצר המסעדה גם סירה שבנה אגסי לפני קום המדינה, ושמעבר לשימושיה השוטפים, שימשה בין השאר גם להבאת מעפילים אל החוף ולהשטת חברי "ההגנה" לאתרי אימונים נסתרים לאורך נחל הירקון. בשנת 2009 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את הריסת המבנה שבו שוכנת המסעדה והקמתם של שני מגדלי מגורים בני 11 ו-8 קומות (בר-אוריין אדריכלים) שיהיו שייכים למשפחת אגסי ולחברת הבנייה א.דורי. בשנת 2012 נסגרה המסעדה, ובדצמבר 2018 היא נהרסה."

האיזור אגב הוא הכניסה לשכונת עולי צ'כיה, הקרויה גם שכונת ניאות אפקה ב'.

הפוסט הזה מורכב מחלק ראשון קטן שצילמתי רק מבחוץ באוגוסט 2014, מחלק שני ועיקרי שאותו צילמתי בתחילת ספטמבר 2014 בתוך המתחם, בחצר ובמסעדה בפנים (תודה רבה לעוזי אגסי) ומחלק שלישי ואחרון שצילמתי בטלפון הסלולרי בתחילת ינואר 2019, לאחר ההריסה והכחדתו של המתחם, הבניין, המסעדה שהיתה בתוכו ומחוצה לו, החצר עם הסירה וכ"ו. אין יותר מסעדת הפיל, אין פיל, אין חציל, אין חיות, אין עשן, אין סירה, אין מים, אין חצר, אין אנשים, אין סטייקים ואין פיתות. נשאר הכלום והזיכרונות, למי שיש. הריק שלפני הנדל"ן.

אין לעשות כל שימוש בצילומים שכאן ללא אישור מפורש בכתב ממני.

צילום ראשון יהיה צילום היסטורי – המתחם, כשלידו החולות ומה שייקרא אח"כ "צומת הפיל", בצילום אוויר משנות השישים – מתוך אתר "תל אביב 100" – באדיבות גליה אגסי – מתוך הספר "תל אביב, עיר גלויה":

עכשיו לסשן הראשון של צילומיי במקום, מאוגוסט 2014, מבחוץ בלבד:

ונעבור לסשן העיקרי של הצילומים שאותו צילמתי בתחילת ספטמבר 2014 בתוך המתחם, בחצר ובמסעדה בפנים (תודה רבה לעוזי אגסי):

ולסיום – הסשן השלישי והאחרון שצולם לאחרונה (בסלולרי) בהריסות, לאחר המוות, פוסט מורטם ארכיאולוגי:

תזכורת – אין לעשות כל שימוש בצילומים שכאן ללא אישור מפורש בכתב ממני.

שנת 2019 טובה.

שרון רז