הסיפור הוא משפט שקראתי בקפה דה מארקר כתגובה לפוסט. משפט שבו נכתב על ידי הצלמת מירי דוידוביץ שהיא צילמה פעם (סשן אופנה) בגן החיות הנטוש. אני קורא את המילה "נטוש" ונדלקות אצלי נורות ירוקות בראש. גן החיות בתל אביב. זה שאני חושב שביקרתי בו אבל לא יכול לזכור, כי הוא נסגר ב-1980 ואני הייתי בקושי בן 12. אני זוכר אותו מבחוץ במעורפל. ובחזרה לסיפור- הסתקרנתי ויצרתי קשר עם מירי ובעקבותיו גם הוזמנתי לביקור אצלה בסטודיו ביפו. למירי יש ארכיון. לא ממוחשב, לזה אין זמן, אלא ארכיון שמורכב ממחברת גדולה ומאוד מסודרת שבה רשומים בכתב יד מסודר כל הסשנים של כל ימי העבודה שלה משנת 1983 ועד היום כנראה. ישבנו והתחלנו לנבור בכתוב. המטרה שלי היתה למצוא דברים שמעניינים אותי. מה מעניין אותי? הרקע בסשנים של צילום האופנה לאורך השנים, הלוקיישנים שלה, לא האופנה עצמה, לא הבגדים ולא הדוגמניות אלא הרקע. מעבר לכך מירי גם צילמה ועדיין מצלמת גם מחוץ לשעות עבודתה המקצועית, צילומים שחלקם עניינו אותי מאוד. גם בסשנים המקצועיים וגם באלו הפרטיים ניכר שהיא אוהבת ארכיטקטורה וסביבות אורבניות. היא גם העידה בפניי על כך. משסיימנו לסמן עלתה מירי כמה מדרגות והביאה מהמגירות המסודרות שבקומת הגלריה את החומרים האמיתיים, כל סשן במעטפה נפרדת, והתחלנו לבדוק. התוצרים של הסינון הזה ושל מה שנמצא למטרת רשימה זו כאן לפניכם, ולטעמי הם מרתקים. תודה רבה מקרב לב למירי דוידוביץ.
הנה כמה פיסקאות ומשפטים על ומאת מירי דוידוביץ מהאתרים שלה ומכתבות אינטרנט שונות שקישורים אליהן מופיעים למטה:
"על עצמי: צלמת . עובדת בתחום הצילום המסחרי והאומנותי.
הנושא המרכזי שלי הוא אנשים והדרך לבחון זוויות וכיוונים שונים היא – צילומי אופנה."
"מירי דוידוביץ, אחת מצלמות האופנה הבכירות הפועלות כיום בישראל, החלה את דרכה בשנות השמונים והיתה מחלוצות הצלמים, אשר הפכו את הצילום המסחרי לעיסוק אמנותי גרידא, מגמה שהחלה בשנות השבעים בארצות הברית בפעילותם של אמנים כגון ריצ'ארד אבדון והלמוט ניוטון.
דוידוביץ למדה אמנות בירושלים ובלונדון ועבדה כאסיסטנית של מספר צלמי אופנה. היא הציגה במספר תערוכות יחיד וכן בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב."
"בתחילת הקריירה עבדה כצלמת בעיתון העיר ובעיתון חדשות וכך החלו להגיע אליה הלקוחות הראשונים."
"אני מתעניינת בדימויים ואייקונים ישראלים."
"אני מחפשת את הסטייל והמיתולוגיות שמייחדים את ישראל."
צילום – מירי דוידוביץ
צילום מהעיתון, מהסשן בגן החיות הנטוש בתל אביב, תחילת שנות השמונים
צילום – מירי דוידוביץ
צילום מהעיתון, מהסשן בגן החיות הנטוש בתל אביב, תחילת שנות השמונים
צילום – מירי דוידוביץ
מהסשן בגן החיות הנטוש בתל אביב, תחילת שנות השמונים
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
מהסשן בגן החיות הנטוש בתל אביב, תחילת שנות השמונים
צילום – מירי דוידוביץ
מהסשן בגן החיות הנטוש בתל אביב, תחילת שנות השמונים
צילום – מירי דוידוביץ
מסשן בבריכת גורדון לשעבר, תל אביב, תחילת שנות השמונים
צילום – מירי דוידוביץ
פרט מוגדל מהקונטקט, מסשן בבריכת גורדון לשעבר, תל אביב, שנות השמונים
צילום – מירי דוידוביץ
מסשן בבריכת גורדון לשעבר, תל אביב, שנות השמונים
צילום – מירי דוידוביץ
סריקת הצילום המקורי, אלנבי פינת ביאליק, תל אביב
צילום – מירי דוידוביץ
פרט מוגדל מהצילום הקודם
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
מסשן צילום בתוך בית הקולנוע "תמוז" (לשעבר "רמת אביב"), ברמת אביב
צילום – מירי דוידוביץ
מסשן צילום בתוך בית הקולנוע "תמוז" (לשעבר "רמת אביב"), ברמת אביב
צילום – מירי דוידוביץ
מסשן צילום בתוך בית הקולנוע "תמוז" (לשעבר "רמת אביב"), ברמת אביב
צילום – מירי דוידוביץ
מסשן צילום בתוך בית הקולנוע "תמוז" (לשעבר "רמת אביב"), ברמת אביב
צילום – מירי דוידוביץ
מסשן צילום בתוך בית הקולנוע "תמוז" (לשעבר "רמת אביב"), ברמת אביב
צילום – מירי דוידוביץ
קולנוע תל אביב, שנות השמונים
צילום – מירי דוידוביץ
פרט מוגדל מהצילום הקודם
צילום – מירי דוידוביץ
קולנוע אלנבי, שנות השמונים
צילום – מירי דוידוביץ
פרט מוגדל מהצילום הקודם
צילום – מירי דוידוביץ
קולנוע אסתר, שנות השמונים
צילום – מירי דוידוביץ
פרט מוגדל מהצילום הקודם
צילום – מירי דוידוביץ
כתבה וצילום של מירי דוידוביץ בעיתון, שנות השמונים, על קונדיטוריה "חן" בבוגרשוב פינת פינסקר "הארכיטקטורה אינה מפוצצת בכרום וצמחיה הידרופונית והצוות מעולם לא השתנה"
צילום – מירי דוידוביץ
צילום של מירי מכתבה בעיתון של סמדר שפי על "קפה כחול" באלנבי (שהיה קרוב ל"פינגווין")
צילום – מירי דוידוביץ'
בגזיר העיתון שמירי הלוותה לי לסריקה, בו מופיעים הצילומים מגן החיות הנטוש, מופיעות גם מודעות אייטיזיות אלו, ותפשה את עיניי זו של הפינגווין במיוחד, עם ההופעות של ז'אן קונפליקט הנהדרים, שהופיעו שם גם כמה שנים אחר כך (והיה לי הכבוד…)
צילום – מירי דוידוביץ
כה אייטיז… צילומים שמנציחים רגעים אופייניים כל כך, נהדר
צילום – מירי דוידוביץ
ונעבור לסשן שנות השמונים מיוחד ונהדר שצילמה מירי דוידוביץ בתוך קולנוע דן, בשנת 1983, בהופעה או לפני ההופעה של להקת "באוהאוס", אותו בניין של הקולנוע שהפך אחר כך למועדון ריקודים והופעות בשם "קולנוע דן", מיתולוגיה תל אביבית, צילומים מרגשים ביותר:
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
מ נ ח ם
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
בן של, אח של וכ"ו…
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
אין מילים
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
פיל שולץ קולינס
צילום – מירי דוידוביץ
התמימות, התמימות, נהדר
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
דומה להוא מקלאסיקס נובו, לא?…
צילום – מירי דוידוביץ
והשיער, השיער
צילום – מירי דוידוביץ
חולצה נפוצה בקרב האלטרנטיבה של אז, joy division – unknown pleasures
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
ועכשיו לצילומים שונים שבחרתי והעתקתי מאתריה של מירי דוידוביץ ומכתבות עליה, צילומים שדיברו אליי במיוחד, עם תחושת נטישות, מלנכוליה אורבנית, ובניינים וסביבות בצילומים מרתקים:
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
"הדוגמנית שבצילום היא עדיה מאירצ'יק שהרביתי לעבוד איתה בשנות ה -90. היא מצולמת כאן לכתבת אופנה לעיתון ,"חדשות " בלוקיישן מהמם – מפעל נטוש של "יצהר" (יש עוד יצהר?) בנחלת יצחק. בנו במקומו מרכז קניות ומגדל מגורים. לא שאני מצטערת חלילה שהמקום לא קיים יותר ( הוא היה נראה פחות או יותר כמו ביירות בזמן קרבות), אבל בכל זאת אני מקווה שלא ישפצו לנו הכל ואז ממש לא ישאר איפה לצלם חוץ מבתי קפה אופנתיים."
צילום – מירי דוידוביץ
זה צולם, נאמר לי על ידי מירי, בסוזן דלל, לפני הפיכתו לסוזן דלל…
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
פה ממש התבלבלתי, זה ממש נראה כמו כמה צילומים שאני עצמי צילמתי בעבר
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
"היפה והחיה היא אגדת וולט דיסני מתוקה, עיבוד בן-זמננו לרומן הגיבן מנוטרדם שנכתב במאה התשע-עשרה מאת ויקטור הוגו. הרומן הוא שיר הלל לקלסטרופוביה העירונית, לאופל, למסתורין ולסכנה המתקיימים במרחבים העירוניים. התערוכה של מירי דוידוביץ מציגה סדרת צילומים עצמאיים שנעשו בשלושת השנים האחרונות. העבודות שנבחרו מתקיימות בתוך אותם מחוזות פנטסטיים מעוררי מיסתורין ואי שקט. הפורטרטים בוראים עולם של אגדות אפלות – ילדות אבודות, ערפדים ושלל יצורי לילה הגוועים עם עלות אור היום. סדרת הנופים אותם היא מתעדת – ספק כעוקבת ספק כנתונה במעקב – מעבירים תחושה של הקפאת סצנה מתוך סרט אימה או כפרפראזה על אגדות אורבניות. בסדרת צילומים זו מתחקה דוידוביץ אחר נופים אנושיים ריקים מאדם: חניונים, כנסיות ובתי תפילה, שעליהם מעיבה אווירה קטסטרופאלית של אסון הקרב ובא."
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
זה וואהו, זה ממש וואהו! פשוט צילום עצום
צילום – מירי דוידוביץ
גם זה
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
צילום – מירי דוידוביץ
כל הצילומים ברשימה זו הם של מירי דוידוביץ. כל הצילומים נסרקו או הועתקו והוכנסו לכאן, בגלל מגבלות הגלישה באתר, בלית ברירה, אחרי הקטנות וצמצום באיכות הצילומים ובגדלים שלהם.
ת ו ד ה ר ב ה למירי דוידוביץ.
הבלוג של מירי דוידוביץ באנגלית
כתבה על מירי דוידוביץ ב-וואלה אופנה
כתבה ב- nrg מעריב על תערוכת "היפה והחיה" של מירי דוידוביץ
דצמבר 18, 2009 at 11:25 am
עם מירי דוידוביץ' אני רוצה לציין שעונג גדול לעבוד איתה. עונג שהוא גם אינטלקטואלי וגם יצירתי ותמיד תמיד עם אמירה ועומק.
ואם תותר לי הארה – מאוד קשה להכנס לבלוג שלך וכל פוסט לוקח לו שעות להיפתח בגלל הכמות הענקית של התמונות מחד ובגלל המשקל שלהן מאידך. באינטרנט אפשר בהחלט להקטין רזולוציה של תמונות והן תראינה נהדר. לא לחינם סגירה לרשת היא ב72dpi וכולם עובדים ככה.
כדי לא להכביד על המערכת ועדיין האיכות נשמרת.
וזו כמובן רק הצעה לשיפור. לא שום קובלנה או עקיצה או כל דבר אחר הנהוג במחוזות הרשת (-:
דצמבר 18, 2009 at 12:52 pm
בית הקפה בפינסקר פינת בוגרשוב הוא, לדעתי, "קפה ליאון" – שהיה בית הקפה הקבוע של ההורים שלי, בסוף שנות החמישים, והיה הקפה הקבוע שלי כשעבדתי ב"חדשות", על קו התפר של שנות השמונים ושנות התשעים.
ובכלל: כל פרוייקט דוידוביץ' הזה מרגש ומקסים. להיזכר שפעם היו יכולים לקרוא לבית קולנוע בשם כמו "אסתר", "מוגרבי" ו"שחף" – ולא רק סינמה סיטי, יס פלנט, וכו'…
תודה!
דצמבר 18, 2009 at 12:54 pm
אני מלא התפעלות מהצילומים.
לא נתקלתי בשום בעיה בגלל מספר התמונות או משקלן (התמונות כאן רובן במשקל קל)
דצמבר 18, 2009 at 1:15 pm
את זה
יותר מדי אני יש פה בפנים
ולא גדלתי בתל אביב
אבל הקפה הזה שבועז מזכיר שתי תגובות לפני
היה במרחק זעיר מהבית של סבא וסבתא שלי, והיו שולחים אותי לקנות שם (לרשום!!) עוגת גבינה, וגם
עוגיות שמרים כאלה קטנות
ותמיד היו מחייכים ומנגבים ידיים, בסינור לבן
ויש עוד משהו מהרחוב באלנבי פינת ביאליק שזה ארוך לספר..ומסובך מדי אז לא
איזה יופי של צילומים!!!
דצמבר 18, 2009 at 2:45 pm
העבודות של מירי היו חלק מהאנרגיה האדירה שהציצה מעמודי עיתון חדשות, פרויקטים של סופשבוע על עמודים שלמים וגם באמצעו, אם אני זוכר נכון. תמיד תיאטרלי, במובן הטוב, ובדיעבד גם תיעוד של הסביבה. שנות ה-70' וה-80' הותירו אחריהם עיר בתהליך ריקבון, וצלמים דווקא של תיעוד חיי הלילה והאופנה כמו מירי, הם אלה שמאפשרים את שימור כל מה שנעלם. חשוב להוסיף לצד העיר וחדשות, גם את מוניטין, שהיה שם בצבע, וגם את הקולנוע הישראלי דל התקציבים, שטחן שוב ושוב את הבניין הנטוש ברחוב בלפור (מס 35 דומני, שמאז נבנה על הריסותיו בניין מגורים חדש), כאתר לסרטים תל-אביביים.
דצמבר 18, 2009 at 5:17 pm
הצילומים מאוד יפים. יפה גם לראות את השינויים. מסכימה אתך לגבי "עצום" ו"גם זה" ואני אוהבת גם את הארבעה שמעליהם – סדרת הכחולים. לסשן של שנות השמונים מצטרף גם הצילום היפה של חזי לסקלי שנמצא על הכריכה של "באר חלב באמצע עיר" – צילום נפלא לספר נפלא.
דצמבר 18, 2009 at 5:48 pm
היי שרון
בעצם עשית כאן עבודת אוצרות בארכיון שלי
ומאוד מעניין מה שבחרת -בעיקר מה שהורדת מהרשת.
למה לא ביקרת בגן החיות הנטוש? כבר היית בן 16 ,15 🙂
בגיל הזה כבר הייתי ותיקת שיטוטים בכל חנויות הספרים המשומשות של אלנבי וקינג ג'ורג'
שוק הכרמל ובתי קפה מפוקפקים בטיילת
ותודה לאסתי וכל האחרים
מירי
דצמבר 18, 2009 at 6:30 pm
אני מודה ומתוודה שלא שמעתי לפני כן על מירי דוידוביץ', אבל אהבתי מאד את הצילומים בפוסט הזה.
דצמבר 18, 2009 at 9:37 pm
אסתי אני מאמין לך לגבי העבודה עם מירי… ותודה
לא רואה שום בעיה בפוסט הזה, כל הצילומים מתחת לחמישים קילו ובתוך המערכת כאן, אין בעיה
נכון שלפעמים יש פוסט גדול במיוחד, כמו הפוסט על הקולנוע רמה, מה לעשות, מחכים כמה שניות
בועז תודה, אין לי מושג לגבי בתי הקפה, אתה צודק לגבי שמות בתי הקולנוע, צודק לגמרי
נועם תודה, עידית תודה
דוד תודה, חני תודה
מירי תודה רבה, עבודת אוצרות, מעניין, יכול להיות, אבל אינני חושב על זה, זה הכל יוצא, ככה בזרימה, מהלב, אין לי מושג לגבי הגדרות
בגיל 16 שיחקתי סטנגה במגרש אבל גם הייתי בקולנוע דן בהופעה, לגן החיות לא הגעתי… ובטח לא צילמתי אז בכל מקרה
תמי תודה, שמח שאת מכירה עכשיו
דצמבר 19, 2009 at 9:42 am
לא הכרתי את העבודות של מירי. כמה שמעצבן לשמוע תמיד אנשים שקוראים כתבות בלי לשים לב לקרדיט של הכותב – ככה כנראה הבטתי בצילומים ואילוסטרציות, בלי לשים לב מי יצר אותם. אני מכה על חטא. ותודה גדולה לשרון על ההארה.
דצמבר 19, 2009 at 5:52 pm
תמונות מצוינות, ושוב עולה חסרונו זיכרון התרבות שלנו – לא אדריכלות, לא צילום, לא אופנה – הכל מתפזר הולך ונשכח.
דצמבר 19, 2009 at 8:38 pm
דפנה תודה רבה
לא חושב שאת היחידה בעניין הזה, כולנו לא תמיד שמים לב וחבל, היא באמת צלמת מנוסה, ותיקה ומצויינת
מיכאל תודה רבה, זיכרון התרבות, צודק בכל מילה
דצמבר 19, 2009 at 11:15 pm
ואם אני לא טועה מצולם גג מסוים בפלורנטין, שהכרתי היטב כ-15 שנה מאוחר יותר.
(התצלום הראשון אחרי ההופעה של באוהאוס)
היה מעולה אם היה מופיע איפה צולמה כל תמונה (למשל של הבחורה שעוברת עם הגיטרה)
תודה רבה על הפוסט
דצמבר 20, 2009 at 5:41 pm
וואו איזה תמונות
אשכרה שנות השמונים
קפה ליאון ישבתי בו הרבה כי עבדתי בפינסקר בתחילת שנות התשעים בקשר בראל
בית קפה פשוט ולאון היה מצ'הו
לצערי הרב היום הצלומים שונים לגמרי לא אוהבת את הפוטושופ זה עושה את התמונה לא אמיתית ולא אנושית כמו שמצלמים רגיל ובלי אפקטים
אבל זאת דעתי האישית
לי יש מה הסתיר ואני בחיים לא יעשה תמונות פוטושופ כי זה לא יהיה אני
תודה על התמונות המרהיבות מירי בהחלט צלמת על
דצמבר 20, 2009 at 10:00 pm
התצלום על הגג צולם השנה על גג בשכונת נגה – שם נמצא הסטודיו שלי.
כל הצילומים החל מצילום זה צולמו בשנה האחרונה , פרט לסואן דלאל ויצהר.
יש כאן בילבול מסוים כי בבחירות של שרון אין היררכיה של זמן ויש צילומים ממש ישנים שלי עם צילומים ממש חדשים , אפילו מלפני שבוע.
לא להתבלבל.
דצמבר 21, 2009 at 9:55 am
איתי תודה
יעל תודה
מירי תודה על התוספות
בחלק האחרון של הפוסט באמת אין היררכיה של זמן וזה דווקא נחמד כי יש קו מקשר בין כל הצילומים והתחושות שהם מעבירים, למרות השוני והפערים מבחינת הזמן
בכל מקרה רוב הפוסט מרוכז בשנות השמונים, ורק החלק האחרון הזה הוא מעורבב ובניתי אותו יותר לפי הקשרים נושאיים – רקעי ארכיטקטורה ונטישות, אחר כך התערוכה שלך ולבסוף כמה צילומי טבע נהדרים שלך
דצמבר 23, 2009 at 5:21 pm
תענוג צרוף, שרון. התצלומים הנדירים והנהדרים של מירי יחד עם העין הפרשנית שלך והקטלוג שלך אותם יצרו פוסט שדקות ארוכות אני כבר מביטה בו. נפלא.
ינואר 26, 2013 at 12:53 am
הייתי בסרט 'נקמתו של חאן' בקולנוע ת"א – זה היה בחנוכה 1982 כנראה. אחד השחקנים שם היה אז בסידרה ששודרה בערוץ 1 בשם 'הפניקס' והקהל זיהה אותו…
ת"א של אז. מקום מופלא. אוירה משגעת. מיעוט זעיר של אנשים אופנתיים ומבריקים בים של בורגנות. אבל זה היה הכי טוב. היום כולם כאלה ואין עוד בורגנים רגילים, ועל כן גם אין עיר.